כל מגויים חדש בס.ס., ספג את הרוח המיוחדת של פלו-גת-עילית נאצית. הוא למד כי הס.ס. אינו צבא רגיל, אלא צבא מהפכני - צבא המהפכה הנאצית, המגשים את הרעיון הנאצי, בתרגומו של היטלר.
הס.ס.-הקרבי לא היה אחראי, אומנם, לפעולות-ההשמדה של אושוויץ. אולם גם גוף צבאי-מקצועי גרידא לא היה, כמו יחידות הצבא הסדיר, שכבשו אזור והוסיפו להתקדם, בהשאירן את מלאכת ההשמדה לבאים אחריהן. הוא היה צבאו הפרטי של הפירר, והוא פעל בהתאם - גם בלחימה וגם בטיפול באוכלוסיה הכבושה.
יתכן כי רוב החיילים המשוחררים של ה0.ס.-הקרבי, בעלי הדרגות הנמוכות, חזרו הביתה וחפכו אזרחים פשוטים. אולם לא כן צמרת הס.ס.-הקרבי. בעוד שאנשי הס.ס. הרגיל לא העזו להרים את ראשם בגלוי כדי להתארגן לאחר המלחמה, ניצלו ראשי הס.0\הקרבי את האהדה הרבה שמצאו במקומות רבים, בגרמניה ובעולם, לתביעות הרהביליטציה שלהם. הם יסדו ארגון של משוחררי הם.ס.-הקרבי, שמטרתו הגלויה היתה רק לחיאבק למען זכות חבריו לפנסיה ולהחזרת כבודם הצבאי. אולם למעשה היתה מטרת ארגון זה הרבה יותר רחבה. הוא הפך לנקודת-המוקד של כל ההתעוררות הניאו-נאצית בגרמניה. לרוב פעל בשקט - אבל היו לו האמצעים לפעולה יעילה.
בשנה שעברה ביקר בישראל במאי אוסטרי, יוצר הסרט האנושי המצויין הגשר האחרון (בו הופיעה מאריה של בדמות אחות גרמניה, שנחטפה בידי פארטיזנים יוגוסלביים כדי לטפל בפצועיהם ושמצאה את עצמה שסועה בין חובתה האנושית לפצועים לבין הפאטריוטיזם הגרמני שלה). הוא סיפר סיפור אופייני מאוד.
אותו במאי התכונן להסריט סרט נוסף על המלחמה. באהד הימים הופיעו שגי גברים בדירתו הווינאית. הם היו נציגי אירגון משוחררי הס.ס.-הקרבי בגרמניה הצפונית. "באנו לוודא," אמרו, "כי הס.ס. יופיע בסרט שלך באור הנכון." הם דרשו לראות את התסריט, כדי להכניס בו שינויים ברוח שליחותם. הבמאי השליכם החוצה, אולם עצם