הס.ס., כמה נשים, ואנשי מחלקתי. נוסף על כך 150 אנשי הנוער ההיטלראי שגייסתי בדרך, כדי לטאטא את השלג מדרכנו. חוץ מזה נתלו עלי גם כמה רומנים. עם אלה הייתי צריך לנהל מלחמה.
"אמנם, היה לי שפע של כלי-נשק חדישים ביותר... בשעה שהיינו בתנועה אל פיסגת ההר, הגיע רץ של קלטנברונר, עם הוראה מן הרייכס-פירר היטלר, שקבעה כי אסור לנו לירות באנגלים ובאמריקאים... זה נראה כמו הסוף... הנהג שלי, פולנסקי, שאל אותי אם אני מוכן לתת לו מכונית ומשאית אחת או שתיים, כדי שיוכל להסתלק ולהקים לעצמו חברת-תובלה משלו בימי השלום. החלטתי למלא אחרי בקשתו...
"לבסוף ביקש אפילו בורגר הנאמן שלי לשוחח עמי ביחידות. ,אדוני הסגן-אלוף,׳ הוא אמר לי, 'אתה מבוקש כפושע-מלחמה. אנחנו לא. אנחנו דנו בעניין. אנחנו מרגישים שהיית עושה טובה גדולה לחבריך אילו היית עוזב אותנו וממנה במקומך מפקד אחר.׳ כבר החלטתי על כך בעצמי. 'אנשים,׳ אמרתי, 'אעזוב אתכם כאן. המלחמה נגמרה. אסור לכם לירות עוד באוייב. ובכן, שמרו על עצמכם!׳"
אחרי מלים מפוארות אלה, הסתלק סגן-אלוף אדולף אייכמן, אחרון הנאמנים, כדי להציל את עצמו. בכל ימות הרייך השלישי לא לחם אף במשך יום אחד, לא שמע מימיו שריקת כדור-אוייב. עתה, כשניתנה לו סוף-סוף ההזדמנות למות מות-גיבורים, ויתר על התענוג.
עוד ימים מעטים לפני כן התפאר באוזני חבריו במפקדת הגסטאפו : "אקפוץ ברצון לתוך הקבר שלי, בידעי כי חמשה מיליון אוייב,
הרייך* כבר מתו כמו חיות!" אבל הוא לא היה מוכן לקפוץ לתוך שום קבר. כמה ימים שיחק משחק של מפקד צבאי, עשה רושם על טאפו: "אקפוץ ברצון לתוך הקבר שלי, בידעי כי חמישה מיליון אוייב,
* בווידויו התעקש אייכמן לטעון כי אמר "חמישה מיליון אוייבי הרייך", ולא "חמישה מיליון יהודים", כפי שטענו השומעים.