לפטור בפסוקים כגון: "אולי יש בזה גרעין של אמת, אבל זד. לבטח מוגזם ביותר."" או בפיתגמים גרמניים כגון: "מרתיחים את המרק לפני האכילה, אך אין אוכלים אותו כשהוא רותח..."
אילו רצו הגרמנים לדעת, היו יודעים. אבל הם לא רצו לדעת.
הם חששו להפוך את השמועות לידיעות. כי הידיעה מחייבת - או להזדהות מפורשת או להתקוממות נגד העוול. הגרמני הממוצע לא רצה להסתכן - לא בזאת ולא בזאת. הוא אטם את אוזניו, התנחם באמונה כי מן הסתם אין הדברים איומים כל כך, והתרחק מן האחריות בטענה כי כל עוד גורל גרמניה מוכרע בחזית, יש להתרכז בהצלת המדינה.
.היתה זאת תגובה מתועבת - אך אנושית. חובה היא להרשיעה - אך חובה גם לזכור כי אותו יחם עצמו שרר במדינות המערב כאשר הגיעו מאירופה הנאצית ידיעות על ההשמדה הגדולה. מנהיגי המערב והמוניו לא רצו להאמין - כי לא רצו להסיק מסקנות.
האם ישראל עצמה טהורה מתופעה זו? אחר מלחמת תש"ח פירסמתי ספר בשם הצד השני של המטבע, בו תיארתי בין השאר, מעשי-זוועה שאירעו במלחמה. התגובה הכללית היתה זועמת, כי "חיילים יהודיים לא עושים דברים כאלה!" במשך שבועות ארוכים סירב הציבור הישראלי להאמין לסיפור על התועבה בכפר-קאסם, והוקיע מפיצי סיפור איום זה כבוגדים, הנועצים סכין בגב הצבא שכבש את סיגי.
מתהלכות בישראל גם שמועות על פרשות אחרות - וגם אתה, הקורא, שמעת אותן. שמעת שמועות על יחסם של חיילי ישראל לשבויי-מלחמה, ועל מעשיה של יחידת-עילית מסויימת בשעת מבצעסיני. קראת בעתונים את הידיעות על המסתננים הערביים הנורים דרך-קבע "בשעה שניסו לברוח לעבר הגבול".