השלטון הבריטי, עליה לעזור לשאר העמים במרחב לסלק את אדוניהם האימפריאליסטיים. התנועה הלאומית שלנו, יחד עם התנועה הלאומית הערבית, צריכה ליצור חזית שמית משולבת ומתואמת. איחוד המרחב השמי (מונח שהמצאנו אותו, ושהפך לסימן ההיכר שלנו), צריך להיות המטרה המשותפת של כל מאבקינו. מאבקים אלה עצמם צריכים להיעשות לתהליך מאחד, לכור ההיתוך שבו יצורפו כל המחלוקות שלנו לתנועה גדולה אחת ומשותפת, שמטרותיה: שחרור לאומי, ריפורמה סוציאלית וקידמה מרחבית מתוכננת.
האשימו אותנו בדברים רבים. בנסיון לנתק את עצמנו מן העם היהודי בעולם, לנטוש את תרבות המערב, לקבור את הציונות, לעזור לאוייב הערבי. אולם הוויכוח הציבורי שעוררנו הביא את רעיונותינו לפינות רבות. הרגשנו שאנחנו גל העתיד, הקול האותנטי החדש של הנוער העברי.
בקיץ 1947 כתבתי חוברת בשם ״מלחמה ושלום במרחב השמי״, שהזהירה מפני חלוקת הארץ וניסתה לנסח אלטרנטיבה מעשית. את תמצית הדברים תרגמנו לערבית ושלחנו לכל עתון וגוף פוליטי ברחבי המרחב.
אבל זה היה מאוחר מדי. כעבור כמה ימים פרצה המלחמה, שאגו קוראים לה מלחמת העצמאות.
כאשר הודיע הרדיו שהתוכנית לחלוקת ארץ־ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית אושרה על־ידי הרוב בעצרת האומות המאוחדות, נהרו ההמונים אל הרחובות ורקדו משמחה. החלום הישן נושן, כך נדמה, התגשם. היהודים מצאו סוף־סוף בית לאומי, חופשי ועצמאי, שבו יוכלו לחיות בשלום.
באותו לילה גורלי עבדנו, ידידי המעטים ואני, באופן קדחתני כדי להוציא את הגליון האחרון של ״במאבק״. הזהרנו שהחלוקה לא תביא שלום, שעומדת לפרוץ מלחמה גדולה, שההתנגשות ההיסטורית בין האומה העברית והאומות הערביות תימשך בצורה שונה עד אשר יושג האיחוד השמי.
בעמוד הראשון של אותו גליון הופיע שיר, שאני זוכר אותו לעתים קרובות בימים אלה:
נשבענו לך, מולדת,
ביום שפלך המר:
גדולה ומאוחדת,
תקומי מעפר.
ימאיר בלב בניך