הקרבה עצמית בלתי פוסקת במקום נידח המוקף כפרים ערביים, עויינים לעתים קרובות, ללא אף אחד מדברי־המותרות הקטנים ביותר כגון בגדים פרטיים או פרטיות כלשהי.
כשהכרתי אותם כבר היה הקיבוץ אמיד למדי, חוסה בצל עציו הירוקים, ורמת המחייה בו התקרבה לזו של העיר. אולם, בניגוד לרוב הקיבוצים, סרב משק זה לוותר ויתור כלשהו לנוחות החיים. המזון נשאר דל, לא מתוך הכרח, אני חושד, אלא מתוך עקרון. גרישה עדיין עבד עשר או שתים־ עשרה שעות ביממה, בכל מיני עבודות גופניות. נדיה היתה עדיין האחות של הקיבוץ, בלתי נלאית כמו בשנות העשרים, כאשר הסיעה בעגלה את חברות הקיבוץ, שאחזו אותן צירי לידה, אל בית־החולים בעפולה. בנם הבכור, צעיר מחונן מבחינה מוסיקלית, הלך בעקבותיהם. יום אחד שם את הכינור על גבי הארון ולא נגע בו עוד, בידעו כי הקיבוץ זקוק לנהגי טרקטור, לא למוסיקאים. הבת, שלא יכלה לעמוד בחיי הקיבוץ, עברה העירה ונישאה לאחר מכן למשקיף או״ם משבדיה. החלטתה לעזוב את הארץ ולחיות באירופה היתה מן הסתם מהלומה להורים. מותו של הבן הצעיר נראה כאילו נגזר מראש. אפשר היה לצפות כי בנו של זוג כזה, שגדל באווירה זו, יהיה בשורה הראשונה בעת ההסתערות על המוצבים הסוריים, שהטרידו ועינו שנים כה רבות את משקי־הספר בצפון.
★ ★ ★
הציונות היתה מהפכה שמעטות היו דוגמתה בהיסטוריה.
בימינו קרוי כל דבר מהפכה — החל בהכנסת כושי לבריכת־שחיה אמריקאית וכלה בשינוי הבעלות בבתי־החרושת או בהחלפת קבוצה אחת של פוליטיקאים בקבוצה אחרת.
המהפכות הגדולות של המאה ה־20 — הבולשביקית, הסינית, המצרית, הקוּבּאית, הצ׳כוסלובקית — ודאי שינו את חיי העמים. אך באיזו מידה הן השפיעו באמת על חייו של הפרט?
הציונות היתה מהפכנית יותר ללא שיעור. היא עקרה בני־אדם מארץ אחת ונטעה אותם בארץ אחרת, שונה לחלוטין. היא העבירה בני־אדם ממעמד חברתי אחד לאחר, לרוב נמוך בהרבה. היא שינתה את שפתם, את תרבותם, את סביבתם. היא ניתקה אותם ניתוק גמור מחייהם עד כה, וגרמה להם לבנות חיים חדשים מראשיתם.
מהפכה כזאת היא נדירה בדברי ימי אנוש. כשאדם מחפש תקדים שיהיה דומה לה ולוא דמיון רחוק, יכול הוא לחשוב על מסע־הצלב הראשון או על