כשהבאים משתלטים על שטחי ההר הפחות טובים לעיבוד, בלי שיוכלו לכבוש את ערי כנען המבוצרות ואת האדמות הטובות של השפלה, שהיו מוגנות היטב בידי עם העולה בכושרו הטכני בהרבה על השבטים ה־ פרימיטביים שבאו מן המדבר. כיוון שלא היה קיים חייץ מוחלט בין הכנענים לבאי המדבר, וממילא גם לא התנגדות טוטאלית לבאים, התמזגו הכנענים עם הכובשים תוך דורות אחדים, בימי השופטים, עד שנוצר העם הישראלי המגובש בימי ממלכת שאול ודויד.
זוהי דמותה של פלישה מן המדבר. שונה לגמרי תמונת הפלישה מן הים. ויש משום פרדוכס בכך שמדינת־ישראל, שמרכז חייה הוא בשפלה ה־ פלישתית, נקראת על שם הישראלים הקדומים שהתרכזו בהר, בעוד שתושבי ההר הערביים מגדירים את עצמם כבני פלסטין, שם שמקורו בארץ פלשת.
★ ★ ★
כמו לישראל, היתה גם למדינת הצלבנים בעייה עדתית.
המעמד השליט בחברה הצלבנית היה מורכב מן ה״פראנקים,״ יוצאי אירופה, בדומה לאשכנזים בחברה הציונית של ימינו. בתחתית הסולם החברתי היו בני עדות המזרח הנוצריות, שהיוו עדיין בימים ההם חלק חשוב בנצרות, ושמקומם היה דומה למקום בני עדות המזרח בחברה הציונית. האוכלוסיה המוסלמית, שנותרה במדינת הצלבנים, לא היתה שייכת למעשה למיבנה המדינה — כשם שערביי ישראל כיום חיים במדינה, בלי להיות שותפים לה למעשה.
כמו הישראלים, הצטיינו הצלבנים בקרב, בידעם כי בטחונם מותנה בנכונותם לעמוד בכל רגע מול פני התקפת אוייב. כמו ממלכת מגן־דויד, הוסיפה גם ממלכת הצלב להתפשט במלחמה זמן רב אחרי ייסודה. בשיא הצלחתם, שלטו הצלבנים על שטח גדול לאין שיעור אף משטחה של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. ממלכותיהם כללו את כל החוף הסורי והלבנוני יחד עם תורכיה המזרחית ואחיזה חשובה בגבעות עבר־הירדן. אם מביאים בחשבון את העובדה שבימיהם חסרו לא רק טילים ומטוסים אלא גם כל דרכי התקשורת והתובלה, המקצרים את המרחקים בימינו, יש לרוחב זה של השטח משמעות רבה עוד הרבה יותר.
כשם שישראלים רבים רואים את עצמם חיל חלוץ של העם היהודי בולו, ומתייחסים בבוז אל יהודי הגולה, הנראים להם כעריקים וכמשתמטים — כך ראו הצלבנים את עצמם כנציגי הנצרות כולה, הפועלים והלוחמים למען כל הנוצרים בעולם. החרדה העמוקה של היהודים בכל מקום לגורל