ב־6 בדצמבר התפטר בן־גוריון. מעשהו האחרון בשלטון היד, למנות את משה דיין לרמטכ״ל צה״ל. בכך הבטיח ששלושת תפקידי המפתח — ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ״ל — היו בידי שלושה אנשים, שרת, לבון ודיין, שלא סבלו איש את רעהו.
★ ★ ★
פנחס לבון, שנתמנה לפתע לשר הבטחון, היה חסר כל נסיון צבאי קודם. שמו הלך לפניו דוקא בפולמוסן מזהיר. במשך שנים הוא נחשב ליונה. עכשיו, בן־לילה, הפך לנץ שבנצים.
בנאום שנשא ב־30 באוקטובר 1953, גינה לבון את הסכמי שביתת הנשק, תיאר אותם כהסוואה לתוכניות הערבים להשמיד את ישראל. ״שיטת שביתת הנשק, בה אנו חיים זה כחמש שנים, מושתתת על כוונות זדון מצד ארצות־ערב לפתוח נגדנו במלחמת השמדה טוטאלית ברגע שיהיו מוכנים לכך, ועד אז להחלישנו על־ידי הסגר והקזת דם בלתי פוסקת.״ מעניין עוד יותר היה המשך הדברים. קבע לבון: ״ישראל ראתה וממשיכה לראות את עצמה כחלק בלתי נפרד של העולם החופשי.״ אולם המערב, שישראל רוצה להשתלב בו, מתנכר לה. ״המבחן הנוכחי נובע מהתפתחות יסודית ביותר במדיניות ממשלת ארצות־הברית לרעת ישראל, אשר מזמן הרגשנו אותה... עתה התגבשה לנקודת משבר.״ כהוכחה לכך סיפר לבון סוד מביקורו של דאלס בישראל. ״אישיות אמריקאית, שביקרה בישראל, הזדעזעה כשסיפרו לה על תוכנית המדינה להעלות תוך 10 השנים הבאות שלושה עד ארבעה מיליון יהודים.״ (כיום, כעבור 15 שנה ויותר, הגיעו פחות ממיליון עולים יהודים מבין המיליונים המובטחים, באין סיכוי רב לעליה בממדים גדולים בעתיד הנראה לעין. דאלס לא יכול היה לדעת, כפי שהערבים אינם יודעים, שהדיבורים מסוג זה של מנהיגי ישראל נועדו רק להרגיע את המצפון של עצמם, ואין להם שום תוכן ממשי. בחוץ־ לארץ נשמעים דיבורים אלה תמיד כאיום על העולם הערבי).
ב־12 בספטמבר נודע בלונדון שממשלת ישראל העבירה לממשלת בריטניה הצעות אחדות. האיגרת הישראלית הביעה התנגדות ליציאת הבריטים מבסיסי תעלת סואץ ללא ערובה למעבר אוניות ישראליות בתעלה וללא הבטחה לקיום מאזן־הכוחות הצבאי. כעבור יומיים דרשה קבוצה של חברים שמרניים בפרלמנט הבריטי, שנודעו בשם ״מורדי סואץ״ ושנמנו עם הריאקציונרים הקולוניאליים החשוכים ביותר, להפסיק מייד את המשא־ ומתן עם מצרים. כאמתלה לכך הביאו את המחאה הישראלית. בעוד האנגלים היססו, התקדמו האמריקאים. ב־11 באפריל 1954 נשא