מדעת־הקהל האמריקאית שהתנגד לחימוש מצרים. כיעד שלישי נועדו המעשים ליצור מצב כללי של תוהו ובוהו במצרים, ובכך להפריך את הדעה שהמישטר המצרי הוא יציב די הצורך לשמש בסיס למדיניות המערבית במרחב.
הפעולות הראשונות הוכתרו בהצלחה. אולם חברי הרשת, שלא התנסו ולא אומנו בפעילות מיוחדת כזאת, לא היו מסוגלים לבצע את התוכנית כולה בהצלחה. לבם גם לא היה שלם עמה. הם אהבו את ישראל וסיכנו למענה את חייהם, אך הם לא היו אנטי־מצריים ולא רצו לסכן חיי עוברים ושבים במצרים. כאשר נתפס הבחור הצעיר במיקרה בפתח הקולנוע בקהיר — מפני שפצצת התבערה שלו, מתוצרת בית, פעלה בטרם עת — נתגלתה הרשת כולה. בחקירה, אולי בעזרת עינויים, יצאו לאור כמה עובדות.
האיש שהביא את הפקודה נמלט בעוד מועד, חברי הרשת נלכדו. אחד מהם התאבד בתאו, שניים נתלו והנותרים נדונו לתקופות־מאסר ארוכות. צעירה יפהפיה — מרסל ניניו, דמות ידועה היטב במועדוני הספורט של החברה הגבוהה בקהיר — משכה תשומת־לב מיוחדת בשל תפקידה בקבוצה. אחרי מלחמת ששת הימים התנתה ישראל את שחרורם של חמשת אלפים וחמש מאות השבויים המצריים בשיחרור חברי הקבוצה, ומרסל ניניו ביניהם.
(אדם אחד שהשתייך לרשת, ושלא נתפס באותו זמן, היה צעיר יהודי מצרי בשם אלי כהן. כעבור כמה שנים הצליח להסתנן לחוגי הצמרת הסורית, בהעמידו פני מהגר סורי החי בארגנטינה. הצלחתו האגדתית סיפקה לצה״ל ידיעות שהיו חיוניות להכנת המבצע לכיבוש הרמה הסורית במלחמת ששת הימים. אך לפני מלחמה זו נלכד אלי כהן ונתלה בפומבי בככר מרכזית בדמשק).
★ ★ ★
הרמז הראשון על כך שקרה משהו במצרים הופיע בעתונות הישראלית ב־25 ביולי. בידיעה קטנה נאמר: ״רדיו דמשק מודיע, כי ששה ציונים נעצרו במצרים. משטרת מצרים עצרה ששה ציונים באשמה שהם מנהלים תעמולה נגד המשא־ומתן האנגלו־מצרי — מודיע סוֹפר רדיו דמשק בקהיר. הסופר מוסיף שהעצורים נאשמים בהצתת משרדי לשכת המודיעין האמריקאית בקהיר ובאלכסנדריה.״
האיש שנדהם ביותר למקרא ידיעה זו בעתונות הארץ — או שטען כי נדהם — היה שר הבטחון פנחס לבון. הוא לא זכר שנתן אי־פעם הוראה לביצוע פעולה זו. ואכן, השאלה ״מי נתן את ההוראה ?״ הילכה אימים על ישראל מאז ועד היום, הפילה ממשלות, פילגה את מפלגת השלטון והפכה את דויד