גיבור, אל־אנושי: האדם הבז לקטנות, שאינו שותה ואינו מעשן, שבגדיו תמיד תלויים על גופו ללא צורה, שאינו יודע אוכל טוב מה הוא, המוותר על חייו הפרטיים לטובת הכלל, המכריז באוזני בתו: ״אילו הוטל עלי לחיות עוד פעם את חיי — לא הייתי מקים משפחה.״

פסיכולוג היה, אולי, מתאר תופעה זו באורח אחר: הנער הנצחי, שאהב את אמו, שניתק עצמו אחר כך מכל מגע עם בני־אדם, שדיכא בתוכו כל רגש, אינו יכול גם להקים משפחה אמיתית. כל מגעיו עם בני־אדם, גברים ונשים, הם בבחינת פגע וברח. אולי כמיהה של רגע לקונטקט של ממש — ובריחה מיידית מקונטקט זה.

★ ★ ★

בישראל, כמו בכל ארץ אחרת, שואפים אנשים רבים לשלטון מדיני. פוליטיקאים צעירים מצטיינים לעתים קרובות בשאיפה עזה להגיע אל הפיסגה במהירות האפשרית. לפחות חצי תריסר אנשים — יגאל אלון, יגאל ידין, שמעון פרס, אבא אבן ואחרים — היו רוצים להגיע לתפקיד ראש־הממשלה. אך לגבי איש מהם לא הפכה שאיפת שלטון זו נושא כה מרכזי בחיים כמו אצל דיין. בכך טמון כוחו הגדול ביותר. איש אינו מגיע לדרגת מנהיג יחיד, אם אינו מוכן לוותר על כל השאר למען מטרה אחת זו. אדם המתעניין בדברים רבים, בעל לב פתוח וסקרנות אינטלקטואלית, יתקשה להתחרות באיש המתרכז כל כולו ביעד אחד, המוכן להקריב את הכל על מזבח השלטון. (על כך כבר רמז בנו של גדעון, יותם, במשל המפורסם על העצים נושאי הפרי, שלא רצו לקבל את השלטון ומסרו אותו לאטד).

הראשון שראה בבירור תכונה זו של דיין היה אדם שאהב אותו יותר מכל, יצחק שדה, אלוף האלופים, אשר גילה וטיפח את רוב הצעירים שהפכו אחר כך ראשי הפלמ״ח וצה״ל, ושהתקשר במיוחד אל יגאל אלון ומשה דיין.

זמן קצר לפני מותו אמר לי: ״זהוּ האיש המסוכן ביותר במדינה. יש לשים עליו עין, ולא להסירה ממנו לעולם. זהו אדם המסוגל לכל, חסר כל מעצורים. הוא אינו מוסרי ולא בלתי מוסרי. הוא פשוט אי־מוסרי — אדם חסר מוסר כלשהו.״ וכדי להדגים את כוונתו, תיאר שדה מעמד דמיוני: ״יום אחד יכנס בן־גוריון את כל אלופי צה״ל, ויודיע להם שאחד מהם צריך לאסור את יצחק שדה. כל אחד מן האלופים ימצא תירוץ כדי להתחמק מזה. אחד יגיד שהוא לא מוסמך, השני יזכיר כי שדה היה מדריכו, בסוף יישאר רק

115