שתום־העין משמש נושא טוב יותר למאמריהם מאשר קצין־מטה מקצועי ואלמוני. בימי המלחמה היה לדיין די פנאי כדי לעוף אנה ואנה, ככוכב שביט, בגררו מאחוריו זנב ארוך של קציני יחסי־ציבור, כתבים וצלמים, אשר הנציחו אותו על רקע האתרים שנכבשו בדם החיילים.

בכל זאת לא יהיה זה צודק להתעלם מן החלק האמיתי של דיין במאורעות הדרמתיים.

לא הוא הכין את הצבא למלחמה. עשר שנים היה מחוץ למסגרת צה״ל. צוות חדש, שהיה מורכב מן הקצינים הזוטרים של מלחמת העצמאות, הכשיר צבא יעיל, מקצועי, מאומן היטב, מצוייד בכל הכלים שהיו דרושים להפעלת הטאקטיקה שהוחלט לנקוט במקרה של מלחמה. צה״ל מאמין באילתור, שיטה התואמת היטב את האופי הישראלי. משום כך אין לו תוכנית־אב גדולה וכוללת, אלא רק מספר גדול של תוכניות מוגבלות למיבצעים מסויימים, שאפשר לחברן כך או אחרת במקרה הצורך. הצוות שניצח על המלחמה, בראשותו של רב־אלוף יצחק רבין, היה קבוצה מצטיינת של אנשי מקצוע, רבים מהם שונאי פירסומת, ואיש מהם לא היה חסר תחליף. בראשית המשבר, כשכבר נראתה המלחמה באופק, ביקש דיין רשות לבקר במוצבי הפיקוד בחזית הדרום, ולעיין בתוכניות. אשכול נתן לו רשות זו. כך, בהגיעו לתפקיד שר הבטחון, כבר היה דיין בקי בכל התוכניות וההחלטות, והוא יכול היה לגשת מיד לבדיקתן מחדש.

הוא עשה כמה שינויים חשובים בחזית הדרומית. הוא הרחיב את מגמת המלחמה, בקבעו בפירוש, כי היעד הוא להגיע לגדת תעלת סואץ. הוא גם שינה את ההחלטה הקודמת, לפיה רק שתי אוגדות — של האלופים טל ושרון — היו צריכות לפתוח בהתקפה, בעוד האוגדה השלישית, של האלוף יפה, היתה צריכה להישאר בעתודה. על סמך נסיונו ממלחמת סיני האמין דיין, כי אין צורך בעתודה, כיוון שהמצרים לא היו מסוגלים מבחינה נפשית ומעשית, לפתוח בהתקפה נגדית אחרי שנפרצו קוויהם. על כן החליט לכלול גם את האוגדה השלישית בגל הראשון, דבר שקיצר, אולי, את המיבצע ואיפשר את תפיסת גדת התעלה לפני שאו״ם הספיק לצוות על הפסקת האש.

החלטה אחרת היתה טאקטית. הוצע תחילה להנחית צנחנים בעזרת מסוקים ליד אום־כתף, מאחורי מוצב מצרי חשוב. המטכ״ל ביטל תוכנית זו, בחששו מפגי אבידות חמורות מדי. דיין החזיר את התוכנית המקורית על כנה, והערכתו ביחס לאבידות נתאמתה. עם זאת, ספק אם כל המבצע היה כדאי.

124