הציבור רצה בהמשך כהונת דיין כשר הבטחון, רק 20% רצו בו כראש הממשלה, ואחוז דומה רצה באבא אבן לתפקיד זה.
אם תתגבש ישראל בתום השלב הנוכחי כמדינה לאומנית קיצונית, ה־ משוכנעת כי מלחמות נוספות נגד העולם הערבי הן בלתי נמנעות, ייתכן מאד שדיין יהיה לראש הממשלה בתום כהונתו של אשכול, או אחר תקופת־ ביניים קצרה.
אך אם יתגבש מצב־רוח שקול יותר, עלול דיין למצוא את עצמו כמנהיג של מיעוט מלחמתי, וההיסטוריה תחלוף על פניו.
לגבי הבעייה המכרעת העומדת בפני המדינה, עתיד השטחים המוחזקים, הירבה דיין בחוות דעת, הסותרות זו את זו מן הקצה לקצה. עוד בשבועות הראשונים אחרי המלחמה השמיע כתריסר הצעות, שכל אחת מהן ביטלה את האחרות. הוא הציע, לסירוגין, את הקמתה של יישות פלסטינית, את כינונה של פדרציה של ישראל וירדן, ואת סיפוח הגדה המערבית ועזה למדינה.
בדצמבר 1967, בוועידה האחרונה של רפ״י, נאם דיין נאום רעיוני גדול,
ובו הציע תוכנית של שש נקודות שהצטיינו בעירפול, ואלה הן:
(1) להבטיח הצביון היהודי של מדינת־ישראל, בהרכבה ובאוכלוסייתה;
(2) להשיג את הכרת הארצות השכנות בישראל כמדינה יהודית ריבונית;
(3) להשיג שוויון זכויות בין־לאומי במרחב, ובכלל זה חופש המעבר בכל נתיבי המים הבין־לאומיים;
(4) להתוות גבולות חדשים, שיבטיחו את שלמותה וריבונותה של המדינה;
(5) ליצור גבולות, שיתנו ביטוי לקשר של העם היהודי אל מולדתו ההיסטורית ;
(6) לחתור להסכמי־שלום עם מדינות־ערב, שבמסגרתם תיפתר גם בעיית הפליטים.
כל זה מעורפל מאוד. אפשר לפרש את התוכנית כולה כמצדיקה סיפוח מיידי של כל השטחים הכבושים. המליצה ״מולדת היסטורית״ מקבילה לסיסמה ״ארץ ישראל השלמה,״ הכוללת את שתי גדות הירדן. שימת הדגש על שמירת הצביון היהודי של המדינה יכולה להתפרש בשלילת האזרחות מן הערבים היושבים בשטחים שיסופחו.
עם זאת אפשר לפרש אותן הנקודות כך שיאפשרו את הקמתה של מדינה ערבית פלסטינית, בפדרציה עם ישראל, או לפחות כינון ״יישות פלסטינית״