של משהו גבוה שלא ניתן להשיגו — ורגליו על הארץ במציאות, באשר מתקדמים שלב־אחר־שלב מקרקע המציאות להגשמת ולהמחשת המטרות המיוחלות.
״אולם על־מנת להשיג זאת, אין להסתפק בחובות שהאמונה הזאת מטילה על כל אחד מאיתנו. ולכן אני רוצה לסיים את דברי ולומר, לצפות מכם, להתברך בכם: כיהודים, אל תהיו לא מפונקים ולא עייפים. לא מפונקים. העם היהודי בהיסטוריה שלו לא פונק על־ידי מה שקוראים — משפחת העמים. הגויים לא פינקו אותנו בכל ההיסטוריה. וגם היום לא יפנקו אותנו. ואם תשמעו איך שמסבירים לנו שאנו כאלה וכאלה, ומגנים אותנו ומקבלים החלטות נגדנו — אז תזכרו שאתם בנים לעם היהודי, ואל תהיו מפונקים אל תחכו למחמאות, אל תצפו לזרי־פרחים.
״לא זכינו לזאת במשך כל 4000 השנה שעמנו קיים, לא פינקו אותנו. אתם יהודים, הגויים לא יפנקו אתכם — ואל תבהלו מכך.
״וחשוב עוד יותר שלא להיות עייפים! יהודים מדי־פעם היו עייפים. יהודים התעייפו. בחלקם התעייפו מלהיות יהודים והתבוללו באחרים. היה להם קשה. זה מעייף מאוד להיות יהודי. ויהודים התעייפו ממאמץ ההגשמה, וחדלו לנסות ולבצע, לעשות, להגשים את מה שמאמינים. ואת זאת אסור לעשות, אסור להתעייף.
״אתם הצעירים, אינכם מפונקים. אני בטוח שבאיחוד (הקבוצות והקיבוצים) לא פינקו אתכם, ועוד אינכם עייפים. אתם נכנסים עכשיו לחלק הפעיל של החיים בארץ, בתקופה שבה אנו עומדים בפני המאבק וההתמודדות אולי הקשים והקובעים ביותר במשך עשרות השנים האחרונות — על מפת ישראל שנפרשה עכשיו לפנינו.
״אל־נא תתעייפו ואל תקפלו את הדגל. תאמינו בריכוז העם היהודי פה, ובהמשכת ההתנחלות, ותטילו חובות אישיות, כל אחד על עצמו, על־מנת שנגשים את אמונתכם.״
קשה לתאר הצהרה ברורה ומפורשת יותר של השקפת עולם — השקפת העולם הציונית הקלאסית בגילגול הקיצוני ביותר, השקפת עולמו של נחלן בן הדור השני.
השקפה זו חורגת בהרבה מתחום ארץ־ישראל השלמה משני עברי הירדן, ואף מתחום מלכות ישראל בגבולות אלה או אחרים. כאן נאמר בפירוש: אין בכלל גבול. נכבוש מה שנוכל לכבוש, נתנחל בכל מקום שנוכל לכבשו, ויהודי העולם יצטרכו לבוא לארץ כדי לספק את כוח האדם להתנחלות זו.