פרק 9
ב־12 באוקטובר 1492, הגיע קולומבוס לאחד מאיי בהאמה, שנקרא בפי האינדיאנים גואנהני, וכך גילה את העולם החדש.
אך לקולומבוס לא היה שום מושג מה עשה. שום דבר לא היה רחוק מדעתו יותר מאשר גילוי עולמות חדשים. אדרבא, הוא נשא את עיניו אל הישן בעולמות — הודו ואיי התבלינים. גילוי עולם חדש לא היה עסק כלכלי. אפשר לשער, שהמסע לא היה יוצא לפועל כּלל אילו חזוּ מארגניו ומממניו מראש מה תהיינה תוצאותיו.
ובכל זאת, בהשתמשו במכשירים הפרימיטיביים ביותר, בידעו אך מעט על הגיאוגרפיה, כשראשו מלא רעיונות מוטעים, הפליג קולומבוס באומץ לב אל תוך הלא נודע, ובלי כוונה שינה את פני העולם.
דבר בדומה לזה קרה לציונות. בכך טמונות הסיבות לסתירותיה הפנימיות, ובכך גם טמונים הפתרונות לבעיותיה.
הציונות יצאה לדרך כשבלבה הרעיון שהיהודים בעולם מהווים אומה — אומה במובן האירופי, קבוצה של בני־אדם המזדהים עם מדינה ריבונית, מדינה קיימת או מדינה שיש להקימה. אחרי שנתקבלה הנחה זו, לא נותרה אלא בעייה של תובלה, במובן הרחב: עם הקמתו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, ילכו יהודי כל העולם, ולפחות רובם, לחיות ב״מדינת היהודים״ של הרצל.
ההיסטוריה הוכיחה שתיאוריה זו כוזבת. אמנם, הוקמה מדינה יהודית בארץ ישראל, אך רובם המכריע של היהודים לא גילו נטייה מוגזמת לעלות אליה. שניים וחצי מיליון יהודים התנחלו בארץ ישראל, רובם מאונס. אך מיליונים רבים אחרים, שלא היו נתונים לרדיפות גופניות, נשארו בארצות מגוריהם. העלייה התקרבה לנקודת האפס, ויש ספק רק לגבי רצונם של יהודי ברית־המועצות, שלא הורשו לצאת מן החברה הסובייטית הסגורה.
מסתבר, איפוא, שיהודי העולם אינם מהווים אומה במובן הציוני. דבר זה היה דן את הניסוי הציוני לכשלון, לולא קרה בינתיים משהו בלתי צפוי: אומה חדשה אכן נולדה בארץ ישראל.