על אצ״ל:

״וצעיר עברי המתאווה לערוך התקפות על מרכז השלטון ולקרקר בניינים גדולים בפצצה, לאסור קרב־יריות לילי במערכת אצ״ל — הוא צריך לעשות את תביעת השלטון זנב וסרח־עודף לתלי־תלים של דרישות יהודיות ... ולקדש את שמו של יהודי נצחי אחד, ולאדימיר ז׳בוטינסקי, שהיה מתייגע לכנס 'כנסיה יהודית עולמית׳ כמוסד מכריע ועליון...״

אולם בבואו להתחרות על נפש הנוער עם ארגוני־פעולה אלה, לא הציע כל פעולה אחרת. סבורני כי זאת היתה סיבת כשלונה הגדול של אסכולה כנענית זו בימי שיאה. באותן השנים היינו כולנו יצורים פוליטיים, מעל לכל ולפני הכל. הכנענים של רטוש נשארו קוריוז, ולא קנו שום אחיזה בקרב המוני הנוער, מפני שהצעיר הממוצע שאל את עצמו: ״אז מה הם רוצים שנעשה?״ לא היתה סבלנות לאידיאולוגיות חדשות, ששום מעשה פוליטי מוחשי לא נבע מהן.

כשאני שואל את עצמי כיום, כעבור 25 שנים, אם צדק הנוער ביחסו זה, חייב אני להשיב בחיוב. ישו הנוצרי אמר: ״בפירותיהם תכירו אותם!״ נכונותה של השקפת־עולם נבחנת בכך אם היא מובילה למעשה נכון, אם היא מספקת פתרונות מעשיים נכונים לשאלות המעשיות העומדות על הפרק. ישנם סוגים רבים של מעשים. מחתרת, פצצות ויריות, הן רק סוג' אחד. הקמת מפלגה פוליטית, אירגון המונים, תעמולה המונית, מאבק פעיל על השלטון הפנימי — הם סוג אחר. דרכים רבות מובילות למטרה מדינית — אך כל אחת מהן רצופה מעשים.

לא תמיד מצטיין הוגה־הדעות המהפכני בכושר־פעולה. קארל מארכס, אחד מגדולי המהפכנים בכל הדורות, נכשל כשלון חרוץ בנסותו את ידיו בפעילות מהפכנית. עברו שנים עד שנמצאו לו יורשים מהפכניים, שתירגמו את דבריו לשפת המעשה. אך המעשה נבע במישרין מן ההלכה המהפכנית, ובזאת הוא היווה אמת־מידה לבדיקת נכונות ההלכה. לנין אמר: ״אין מעשה מהפכני ללא הלכה מהפכנית.״ אפשר להפוך פסוק זה על ראשו: ״אין הלכה מהפכנית, שאינה מובילה במישרין למעשה מהפכני.״

ואילו חוברתו של רטוש, עם כל היותה מלאכת־מחשבת של הגיון וסיגנון, נעצרה דווקא במקום שהיה עליה לקבוע את יחסה אל השאלות המעשיות הגדולות של דורנו. היא היתה מעין אוברטורה, שלא באה אחריה האופרה.

בעמוד 5 של החוברת מתחיל קטע מאלף מאוד, הנושא את הכותרת: ״אין מקום לשאלות בוסר.״ נאמר בו:

״רבות הן השאלות העתידות להתייצב לפנינו מעתה ולהבא בדרך עבוד־

166