טוריה בזכות חוברת קטנה, אותה ניסחה במאמץ של למעלה משנה: ״המינשר העברי,״ שגיבש בפעם הראשונה תוכנית מדינית ברורה ומפורטת על פי הנחות יסוד אלה. עם המינשר הגיעה התפיסה העברית לבגרותה הרעיונית. כעבור שמונה שנים נוספות, עם הקמתה של תנועת ״העולם הזה — כוח חדש״, ונצחונה בבחירות הכנסת, היא הגיעה לבגרות פוליטית מעשית.
אני מאמין כי כל גילגולי הרעיון העברי, כשרואים אותם בפרספקטיבה זו, מצטרפים לתמונה הגיונית. דבקו בו מחלות ילדות וספיחים שליליים. אך זהו דרכו של כל רעיון מהפכני חדש בהיסטוריה. התמימות הריאקציונית של גורביץ, ההגזמות הפיוטיות של רטוש, חוסר הסבלנות של אנשי "במאבק״ — כל אלה היו שלבי־ביניים הכרחיים.
אנשי ״במאבק״ ביקשו בשעתו לחולל מהפיכה תוך שנתיים שלוש. היום ברור, כי מהפיכה זו תימשך לפחות דור שלם, וכי בהצלחתה תלוי גורל ישראל. זוהי מהפיכה בלתי נמנעת, תוצאה מחוייבת של המציאות החדשה שנוצרה בארץ בעקבות המהפיכה הציונית, אחרי שזו הגיעה למיצוי כל החיוב שהיה בה, והותירה אחריה רק את הספיחים השליליים, הטעונים חיסול, מעניין כי מנהיג ציוני כמו דויד בן־גוריון לא שלל מעולם את התפיסה העברית לעצמה, אלא רק טען כי אנו מקדימים את זמננו ושיש לחכות לפחות עוד דור אחד.
המציאות מוכיחה כי ההיפך הוא נכון. דרוש זמן להבשלתה של מהפיכה, אך הזמן דוחק. רק הרעיון העברי, המוביל אל ההשתלבות במרחב, יכול להוליד את המשטר הנפשי והפוליטי הדרוש כדי להנהיג את ישראל אל השלום ולשמש מענה על האתגרים המכריעים של דורגו.
לשם כך עליו לחסל את המשטר הקיים ואת המימסד הקיים — שאנו חייבים עתה. לנתחו.