המטרה והאחדות הבסיסית של היישוב העברי היו באותה שעה כה חזקות, עד כי לא היה כמעט צורך בכפייה של ממש. הבושה שדבקה בכל אחד שלא עשה את הדבר הנכון, די היה בה להרתיע השתמטות.
★ ★ ★
אפשר לחשוב שהמדינה, עם קומה, תקבל לידיה את כל המוסדות והתפקידים האלה, ושהמפלגות ישתנו להיות גופים פוליטיים רגילים. אולם מנגנון המדינה הוקם על־ידי הצמרת הקיימת, שהיתה מורכבת ממנהיגי המפלגות. משרדי הממשלה החדשים התמלאו חברי מפלגות, שכל אהד מהם קיבל את משרתו הודות למפלגה והיה נאמן לה. המדינה הורכבה על גבי מנגנוני המפלגות, ולא באה במקומם.
ענייני הבריאות מדגימים יפה את התהליך הזה. הכל בישראל מסכימים שביטוח הבריאות הוא חיוני, שאיש איננו צריך לסבול חרפת רעב בגלל מחלה או תאונה, שתפקיד החברה הוא להעניק לפרט ביטוח מלא. לכן היה זה טבעי שיקום שירות בריאות ממלכתי, לפי הדוגמה הבריטית. אך ענייני הבריאות כפופים לקופות החולים, שבהן שולטות המפלגות, והדרושות למפלגות לקיום שלטונן. קופות החולים גם מאפשרות למפלגות לחלק משרות לעסקניהן, לגלגל עיסקות כלכליות ולנהל עניינים מפוקפקים. לכן אין אף אחת מן המפלגות (ובוודאי לא הסוציאליסטיות) מציעה להלאים את שרותי הבריאות לאלתר. התוצאה היא שמשרד הבריאות הממשלתי אינו מנסה אפילו להתחרות עם קופות החולים. תקציבו לפעולותיו העצמאיות קטן בהרבה מתקציב קופת החולים של ההסתדרות הכללית. התפקיד העיקרי של המשרד הממשלתי הוא להעביר כספים ממלכתיים לקופות החולים הבלתי ממלכתיות בצורת מענקים והקצבות אחרות, ובכך לחזק את קופות החולים עוד יותר. שר הבריאות הנוכחי, איש מפ״ם, הוא המתנגד המושבע ביותר להקמת שירות בריאות ממלכתי, בניגוד נמרץ לדעת פקידיו, היודעים כי ההלאמה תביא עימה לחסכון וייעול, הדרושים ביותר.
השלטון על החינוך בישראל משמש אף הוא דוגמה טובה למהות המישטר הקיים. לפני קום המדינה יצר היישוב העברי מערכת חינוך מצויינת, בהתעלמו כמעט כליל ממשרד החינוך הממשלתי. כל בתי־הספר במערכת זו לימדו את השקפת העולם הציונית, אך התחלקו לשלושה זרמים — אהד כללי, אחד סוציאליסטי, אחד דתי. כאשר נולדה ישראל, בוטלה חלוקה זו