ספקות רבים והתנגדויות לא־מעטות הושמעו לגבי תוכנית זו. כמה מידידי הערביים חוששים שמדינתם תהיה חופשית רק להלכה אך שלמעשה תהיה מעין באנטוסתאן, אחד מאותם חבלים אוטונומיים למראית־עין, שהוקמו על־ידי המישטר הגזעני הלבן באפריקה הדרומית למען הכושים המדוכאים. ואכן, סכנה כזאת קיימת, אם תבוצע תוכנית מעין זו על־ידי מישטר אנטי־ערבי בישראל, כהסוואה למדיניות החותרת למעשה להתפשטות קולוניאלית. אולם, ניתן לסלף ולעוות כל תוכנית, ואפשרות זו אינה טענה נגדה. התוכנית הזאת, שתתבצע ברוח שבה היא מוצעת, היא היא שצריכה לשמש נושא לדיון.
השאלה האמיתית היא: האם יכולה הרפובליקה הפלסטינית להיות לגוף הי, לשותף השווה, פחות או יותר, לישראל ?
אני עונה על השאלה בחיוב. נכון, אחרי 20 שנה של שלטון ירדני ומצרי, אין כמעט שום תעשייה בגדה המערבית וברצועת עזה. כיום אין הן משתוות לישראל בשטח זה. אך יש לראות את הדברים בהקשר דינאמי יותר. יישוב הפליטים והחזרת השטחים הערביים למקומם הטבעי הראוי בארץ מאוחדת יתנו דחיפה עצומה לכלכלה, ויצעידו אותה לקראת שיגשוג כלכלי מהיר. מבחינה מדינית — עצם העובדה שהמדינה החדשה תהיה ערבית, שתהיה חלק מן העולם הערבי אשר עימו צריכה ישראל להגיע לידי הסדר, תעניק לרפובליקה הפלסטינית מעמד של חשיבות שתחרוג בהרבה ממישקלה הסגולי. היא תהיה הגשר הטבעי בין ישראל והעולם הערבי, מבחינה נפשית, תרבותית, כלכלית ומדינית.
רעיון זה של גשר הוא חלק חשוב מתפיסתנו. אין אנו רוצים במדינת קוויזלינגים, המשרתת את ישראל, שתיחשב כבוגדת בעיני העמים הערביים האחרים. להיפך, כדי למלא את תפקידה הטבעי בגשר של שלום, שומה על המדינה הפלסטינית להיות ביטוי נאמן של הלאומיות הערבית הפלסטינית, בראשה צריכים לעמוד מנהיגיו האמיתיים של עם זה, ועליה להיות קבילה בעיני העולם הערבי.
אין אנו רואים בפתרון הפלסטיני ניגוד להסדר מרחבי — אלא להיפך: צעד לקראתו, ובסופו של דבר חלק ממנו. גם כיום עוברים מוצרי הגדה המערבית, חקלאיים בעיקר׳ מדי יום ביומו את גשרי הירדן ומעבריו בדרכם אל עבר הירדן, כוויית, עיראק, וסעודיה. פלסטינים רבים מן השטחים הכבושים נעים בכל חלקי המרחב הלוך וחזור, כדי לנהל את עסקיהם. כך, הודות למצבם המיוחד של ערביי פלסטין, אין קו הפסקת האש סגור ואטום