מהם שלחו תרומות - ביניהן תרומות פאתטיות של חיילים, שתרמו שכר חודשי, ושל חסרי-אמצעים, ששלחו לירה או שתיים. הגרעין הראשון של פעילים-מתנדבים התייצב לשרות.

שמות של אתמול, מנהיגים של מחר

כך התגלגל המיבצע מעצמו, באופן ספונטאני - כאשר תנועה המונית אותנטית, מוסרית ונרגשת, משתלבת בתיכנון המדוקדק שבו ניסינו להעניק לה יעילות מירבית. התיכנון עמד במיבחן - אך שום תוכנית לא היתה עוזרת, לולא נישאה על גבי אלפי האזרחים שהיה איכפת להם, ושנחלצו להגנת מדינתם.

כל חלקו הראשון עמד בסימן התפקיד הראשוני: להגיש ביום מסויים רשימת-מועמדים, בתוספת 750 החתימות. שני הדברים לא היו פשוטים.

מכל שלבי המיבצע, היה איסוף המועמדים המדכא ביותר. הקדשתי שבועיים לפעולה זו, שהיתה מוטלת מטבע הדברים - עלי.

לא אכנס כאן לפרטים. התקשרתי כמעט עם כל אדם בולט שהזדהה בעבר עם אחד העקרונות שנכללו בעשרת עקרונותינו. לא חסתי על כבודי, ביקשתי, לפעמים אף הפצרתי. לטובת העניין, רציתי בהרכב חזק ורבגוני ככל האפשר.

נתקלתי בסירובים רבים. אחדים נימקו זאת בנימוקים עקרוניים, שלא נראו בעיני אלא בתירוצים להשתמטות ממאבק. היו שלא רצו לסכן את שמם היקר במה שנראה להם כהרפתקה שתסתיים בכשלון בטוח. היו שלא רצו לעבוד. אחרים העמידו את הצד האישי מעל לכל דבר אחר, והתמקחו על מקום מסויים ברשימת-המועמדים - תנאי שהיה הופך את מלאכת-ההרכבה לגיהינום. אחרים התנהגו כפרימאדונות, דחו אותנו בלו ושוב, כשכל רגע בער, ואיש מאתנו לא ישן אלא שלוש-ארבע שעות ביממה. נתקלתי בגילויים כה רבים של קטנות וקטנוניות וקינאה אישית, עד שיכולתי לקבל מרה שחורה.

מובן שלא כל המסרבים היו כאלה. היו שסירבו בגלל נימוקים כנים, על רקע אישי, אירגוני, פוליטי או עקרוני. אבל אצל רבים אחרים מבעלי השמות המצלצלים היתה הגישה: ״אתם הולכים לשבור לכם את הראש - שברו לכם לבד.״ או: ״הרשימה תהיה בסדר אם אופיע במקום השלישי, אך היא תהיה פסולה לגמרי אם אעמוד במקום הרביעי.״

כעבור שבועיים התגבשה בלב כולנו ההכרה שיש לצפצף על כל השמות המצלצלים. אמרנו לעצמנו:

לא נזדקק לשמות של אתמול - אלא ניצור בעצמנו, תוך פעולה ומאבק, את המנהיגות של מחר. מי שבא

אלינו בלב פתוח, מי שמוכן להתנדב ולפעול - הוא יהיה ברשימה. הרכבנו רשימה של עשרים שמות

(מיספר גדול יותר היה נראה בהתרברבות גרידא), וכולם היו של מתנדבים שבאו אלינו לפעול ולהיאבק.

מועמדותו של אמנון זכרוני חייבה החלטה עקרונית. הוא עצמו הציע, עוד בשלב הראשון, שלא נציב אותו ברשימה, מפני שעברו הפאציפיסטי יתן פתחון-פה למשמיצים. ואמנם, בעשרות אסיפות וכתבי-השמצה הוטחה בפנינו נוכחותו של סרבן-מלחמה ברשימה. אפילו מאיר יערי לא התבייש להשמיצנו על רקע זה. אך איש

מאתנו לא הצטער על החלטתנו להכלילו ברשימה - וקשה לי לתאר אדם שהיה מתאים יותר להיות חבר-

כנסת. איני יודע אם הדבר עלה לנו, בסופו של דבר, בקולות. עובדה היא שדוזקא בקלפיות צה״ל קיבלנו קולות פי שלושה יותר מאשר בקלפיות האזרחיות.

לא השתתפתי בעיצובה הסופי של הרשימה. מסרנו תפקיד זה לוועדה, ללא השתתפותי, וקיבלתי את החלטתה, אם כי לבי לא היה שלם עם כל פרטיה. אך קיבלתי את תפיסתה הכללית: רשימה של לוחמים צעירים, מתנדבים ופעילים. נאלצנו לחייב יותר מאחד מהם לקבל את הדין ולהיות מועמדים - בניגוד לרצונם. אחדים שמילאו תפקיד חשוב במערכה - כמו אלכס מסים ואנשי קבוצת ״מצפן״, עמדו בסירובם להתכבד במקומות ברשימת המועמדים.

נחרתו בזכרוני דבריו של שמואל סגל - לוחם-ספרד, קצין בצבא הבריטי, מג״ד בצה״ל, מהנדס ועורך-דין,

18