זוהי, כמובן, תמונה אידיאלית. שום פרלמנט בעולם אינו תואם אותה בדיוק. אך הייתי מסתפק בכנסת הדומה, בעיקר הדברים, למשל, לסינאט של ארצות-הברית.
האם השתנתה הכנסת בעיקבות הופעתה של סיעת הכוח החדש? האם קיימנו את הבטחתנו שנהיה ״גרגיר של מלח, המשנה את טעם התבשיל כולו״? נדמה לי שאפשר לענות על כך בחיוב.
חלה עלייה מהפכנית במיספר השאילתות. איש אינו מכחיש שזה בא בעיקבות פעולתט בשטח זה, שאנו מייחסים לו חשיבות רבה. (פעם תפס אותי פינחס ספיר במסדרון, ביום בו נענו שאילתות רבות במיוחד, והאשים אותי בכך שבגללי מגישים גם ה״כיס אחרים שאילתות, לעניץ ושלא לעניין.)
מיספר הצעות-החוקים הפרטיות וההצעות לסדר-היום גדל אף הוא, מאז התחלנו להגיב בדרך זו על כל מאורע חשוב במדינה. זה נמשך גם כאשר נסתם פינו שלט, באמצעות השינוי שהוכנס לתקנון.
בעקבותינו, נאלצו רוב הסיעות הקטנות להשתתף ברוב הדיונים. (״אני מכיר אותך כבר הרבה שנים כאן, ומעולם לא עבדת כל כך קשה כמו בכנסת זו!״ קרא פעם אריה בן-אליעזר לעבר שמואל מיקוגים, בנאום שהיה מוקדש בעיקרו לפולמוס עם פעולת סיעתנו.)
אומרים שהחיקוי הוא גדול הקומפלימנטים. אם כן, זוכים אנחנו למחמאות רבות. על ח״כ חדש אחד כתבה העתונאית סילבי קשת שהוא ״יותר אורי מאשר אבנרי״. וכאשר קמה, בשנה השניה, הסיעה החדשה של פורשי חרות, ״המרכז החופשי״, חיקתה בגלוי את הדפוסים שלנו. היא מינתה מזכיר-סיעה, שהוא משפטן מקצועי. היא הכריזה על החלטתה להקפיד על נוכחות חבריה במליאה, אחרי שבלטו בהעדרם בשנה הקודמת, בעודם חברי גח״ל. הם החלו משתתפים בוויכוחים רבים, להשתמש בכל הטכסיסים שפיתחנו על פי התקנון כדי להשיג את רשותהדיבור.
ובעיקר: סיעה זו לא היתה קמה כלל, לולא הוכחנו מה יכולה סיעה קטנה לעשות בכנסת.
אך ההשפעה העיקרית של סיעתנו על מיבנה הכנסת היא לטווח רחוק יותר. בכל הסיעות, ובעיקר בסיעות השייכות לאופוזיציה הרשמית, גברה אי-שביעת-הרצון העצמית. לפני פרישתו מחרות, אמר ח״כ אליעזר שוסטק בישיבת סיעת גח״ל בגלוי כי סיעה זו, על 26 חבריה, עושה בכנסת פחות מסיעת-היהיד של ״העולם הזה״. קולות דומים נשמעו בשעתו בסיעת רפ״י.
אם יימשכו הדברים כך - ואם לא תיפתר הבעייה על-ידי העלאת אחוז-החסימה שתקפיא את המצב הקיים - אין ספק כי יחול שינוי ניכר ברוב הסיעות לקראת הכנסת השביעית. רבים מן הח״כים הוותיקים יצטרכו לצאת בדימום, כל הסיעות תשתדלנה להכניס לכנסת השביעית כוחות חדשים וצעירים. הדיונים על כך כבר החלו בכמה מפלגות וגורמים לתסיסה גוברת.
כמו שהבטחנו מראש, אנו מהווים בכנסת גורם מתסיס. היטיב להגדיר זאת הזמר אילקה רווה, כשנשאל: ״מה משפיע אורי אבנרי בכנסת״ אילקה עגה בפשטות: ״הוא מפריע. זה מספיק לי.״
מובן שזה איט מספיק. לכן עלינו לענות על השאלה העיקרית: האם יש השפעה לדברי סיעתנו? האם איננו מדברים אל הקירות?