יום ב׳, שעה 20.30. דיון על משרד הסעד. נכחו באולם, מלבד הנואם (יעקב כץ), יושבת ראש הישיבה (דבורה נצר), שר הסעד ואורי אבנרי, רק שמונה חברי כנסת והם:
המערך - 1 (ורטמן); גח״ל - 2 (קלינגהופר, ידיד); המפד״ל - 1 (זוארץ); רפ״י - 1 (מתילדה גז); מפ״ם
- 0; אגו״י - 1 (גרוס); רק״ח - 1 (טובי); מק״י - מיקונים...
על הפרק עמדה הצעת-חוק ממשלתית שבאה להפקיע כמה וכמה מזכויות היוצרים, לטובת הטלוזיזיה הלימודית. ההצעה זכתה לביקורת קטלנית במאמרים ראשיים, וסיעתנו - יחד עם גח״ל - תבעה להחזירה לממשלה.
הגיעה שעת ההצבעה. באולם נכחו כתריסר איש. הורמו הידים בעד ונגד - והכוחות היו כמעט שקולים.
מנחם בגין דרש למנות את הקולות - וההצבעה התחילה מחדש. מזכירי הסיעות רצו בבהלה אל המזנון,
לגייס מצביעים נוספים.
הידיים כבר החלו מתרוממות שוב, כאשר מיהרו שלושה ח״כים, אנשי מפא״י, לתוך האולם. ח״כ דויד הכהן נכנס לאולם כשידו מורמת - ושאל תוך כדי הליכה על מה הוא מצביע. את הוויכוח לא שמע, כמובן.
הקולות נימנו - תשעה בעד, שבעה נגד. באותו רגע נכנסו עוד ארבעה ח״כים, כולם אנשי גח״ל. אילר נכנסו רגע לפני כן, היה נוצר רוב נגד הצעת החוק - והממשלה היתה נוחלת כשלון. אבל הם אחרו.
יום ג׳, שעה 19.15, בעת דיון תקציבי ונאומו של ח״כ המערך, זאב צור, נכחו באולם המליאה, חוץ מן הנואם, שר האוצר, יו״ר הישיבה (דבורה נצר) ואורי אבנרי - 14 ח״כים. מבין 49 ח״כי המערך נכחו 8 (ביבי, הקטין, שורש, שרף, אוזן, אליאב, מנחם כהן, קרגמן). מספר בלתי רגיל שנעלם ברגע בו סיים איש המערך את נאומו; מבין 26 ח״כי גח״ל נכח 1 (טיאר); מבין 8 ח״כי מפ״ם נכחו שלושה (יערי, תלמי, שלמה רוזן), כי יערי עמד לנאום; מבין 10 ח״כי רפ״י נכח 1 (מתילדה גז). לא נכח איש משלוש הסיעות הדתיות ומשתי הסיעות הקומוניסטיות.
למחרת היום, בשעה 14.00, בעת נאומו של הרב קלמן כהנא (פא״י), נכחו באולם, חוץ מן הנואם, שר האוצר, היו"ר התורני (יצחק נבון) ואורי אבנרי - 16 חברי כנסת, והם: 2 מהמערך (הקטין וארבלי). זאת אומרת שלא נכח אף איש אחד ממפא״י, ואילו ארבעת הערבים של מפא״י לא נראו בכלל באותו שבוע. 4 מגח״ל (בן-אליעזר, רזיאל-נאור, טיאר, ומגורי כהן); 3 ממפ״ם (ש. רוזן, שם-טוב ופלד); 2 אנשי רפ״י (מתילדה גז ומשה דיין); 2 ל״ע (רוזן והאוזנר). לא נכח איש מהמפד״ל ומרק״ח. מבין אנשי אגו״י: 1 (גרום). מיקונים (מק״י). כן נכח חברו לסיעה של הנואם, יעקב כץ.
פרטיכל הכנסת משקף את מה שאירע לאחר מכן, כשהגיע תורו של אורי אבנרי לנאום. אבנרי: כבוד היושב ראש, כנסת ריקה (סערה באולם).
היו"ר נבון: אני חושב שאתה יכול לחזור בך מהכינוי הזה, כיוון שנוכחים כאן חברי כנסת.
(אסתר רזיאל-נאור, היחידה שישבה באותו רגע על ספסלי גח״ל, קמה נרעשת, קראה: ״אני אשאיר לך את הכנסת ריקה!״ ועזבה את האולם. כמוה עשה ח״כ אליהו מרידור, שעמד ליד הדלת. שאר אנשי גח״ל לא נכחו).
אבנרי: כנסת, כמעט ריקה. אם מבין 120 חברי כנסת נוכחים באולם פחות מעשרים, נדמה לי שהמונח ״ריפה״ איננו כל כך מוגזם. האוזנר: תדבר אל הנוכחים.
אבנרי: אני מדבר אליהם, עם כל הכבוד לנוכחים, ועם פחות כבוד לנעדרים...״
בבואנו לכנסת, ב-21 בנובמבר, החלטנו לעבוד ברצינות. לא לעסוק בהפגנות-סרק לצורכי ראוuה, לא לחפש תחבולות של פירסומת, אלא להשמיע דעה רצינית בעניינים רציניים, לפי מיטב מצפוננו והכרתנו; לעבד הצעות