מראה שהיום יש למרכז החפשי סיכוי לקבל 0.8% מכלל הקולות לכנסת. מכל מקום ברור, שלא היה מגיע לארבעה .אחוזים.
גם ארבע סיעות המשתתפות בקואליציה - הליברלים העצמאיים, פא״י, הרשימות הערביות של מפא״י לא היו עוברות אחוז-חסימה זה.
מובן שמצב זה נוח במיוחד לראשי מפלגת העבודה, אבל הוא נוח גם לגח״ל, המשתתפת בממשלת הליכוד הלאומי.
יש להניח שגח״ל תצטרף לממשלת ״הליכוד״ שתקום לאחר הבחירות לכנסת השביעית. שהרי נוצר מצב בטחוני, שלא ישתנה במהרה. מצב זה מהווה כיום תירוץ לקיומה של ממשלת הליכוד ואין כל סיבה להניח, שלא יהווה תירוץ לכינונה של ממשלה רחבה לאחר הבחירות הקרובות. הליכוד הלאומי הוכיח את אשר טענו תמיד: שאין ולא היה כל הבדל רעיוני, פוליטי ומעשי בין המערך או מפלגת העבודה לבין גח״ל. בכל הוויכוחים בממשלת הליכוד הלאומי - בענייני חוץ ובטחון כמו בעניינים כלכליים - ניטשטשו הגבולות בין מפלגת העבודה וגח״ל עד שנעלמו כליל.
אבל הוא נוח לגח״ל גם אם לא תצטרף לממשלה רחבה. מפני שבמפלגה אופוזיציונית לא יהיו לד• כל מתחרים, וממילא לא תצטרך כלל להתאמץ. קיים גם שיקול אחר: אילו נעלמו הסיעות הקטנות מן הכנסת, היתה מפלגת העבודה, במערך עם מפ״ם ואולי גם בלי מערך כזה, מגיעה לרוב מוחלט.* הקולות אשר יינתנו למפלגות הקטנות לא יזכו לכל ייצוג בכנסת ואז ממילא יגדל הייצוג של המפלגה הגדולה (בעיקר המפלגה הגדולה בבית), המקבלת יותר מקומות בפרלמנט מכפי המגיע לה, אילו היה מספר המקומות נקבע לפי האחוז שניתן לה בקרב כלל המצביעים.
מובן שהקומיסארים של מפלגת העבודה מעוניינים בכך. מפני שעל-ידי שינוי שיטת הבחירות יזכו לרוב מוחלט בכנסת, ויוכלו לעשות במדינה ככל העולה על רוחם.
מבחינת הכנסת פירוש הדבר: סיום התהליך של ריקון הכנסת מתוכנה.
אין פרלמנט ללא אופוזיציה אמיתית, ראויה לשמה. מול ליכוד לאומי ניצחי זה לא יכולה להתייצב שום .אופוזיציה. מטבע הדברים הוא, שכל כוח-חדש, בתחילת דרכו, לא יזכה להישגים בולטים. אחוז-חסימה גבוה, מלכתחילה, ימנע אחת ולתמיד חדירת כל כוח-חדש לבית הנבחרים. הזירה תעבור אז מהפרלמנט למקומות אחרים, וממילא יאבד הפרלמנט, שהוא חיוני לקיומה של הדמוקרטיה, כל ערך, אפילו את ערכו כזירה המאפשרת התמודדות של השקפות לעיני הציבור.
יישאר אז לפרלמנט תפקיד אחד בלבד: להריע למעשי הממשלה ולאשר באופן פורמלי את כל החלטותיה.
האמת היא, שכל הסיעות האחרות אינן מפריעות לשלטונה המוחלט של מפלגת העבודה. בצורה זו או אחרת ישתבצו במישטר הישן, אפילו אם פורמלית יהוו אופוזיציה. כלום באמת אפשר לראות את אגו״י כמפלגה אופוזיציונית? האם מק״י של סנה רחוקה היום ממפ״ם של יערי? ואם מפ״ם* תשתלב מחר במפלגת העבודה בדרך של הקמת מערך עם מפלגת העבודה, מדוע לא יגיע סנה ישר למפלגת העבודה ? האם רק״ח מסוכנת בצורה כלשהי למשטר הקיים במדינה ? ! האם המרכז החופשי מבטא רעיונות שונים מאלה המועלים על-ידי ראשי חרות ? האם לא היו ראשי המרכז החופשי נשארים בחרות אילו היו מצליחים לכבוש את הנהגת המפלגה ?
מי נותר, אפוא ?
בערב ראיונות, שנערך בקריית-חיים, נשאל ישראל קרגמן, מדוע הוא מציע להעלות את אחוז החסימה ל-4%. על-כך השיב:
״כדי שחבר-כנסת יחיד, המהווה סיעה, לא ידבר בלשון ״אנחנו״.
ואילו העיתונאי שמעון סאמט, שראיין את ראשי המפד״ל על יחסם להצעה זו, דיווח:
* הדברים נכתבו בטרם כונן מערך עבודה-מפ״ם.