אבנרי: בחוזר של משרד הבריאות נאמר: ״יחד עם זאת יש לזכור שאין הרופא רשאי
לטפל בחולה בניגוד לרצונו, ובמיקרה של קטין - בניגוד לרצון הוריו.״ נניח מיקרה כזה: ילד מובא לבית-החולים על-ידי ההורים, המוסתים על-ידי חבר-הכנסת פרוש וחבריו. הם ידרשו התחייבות שהרופאים לא ינתחו אותו. האם אתם רוצים ליצור מצב שהרופא לא יוכל לטפל בילד הזה?
...כתוב כאן, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שבמיקרה זה הרופאים לא יקבלו את הילד. אם זה מה שהחוק והתקנות מחייבים - יש לשנות את החוק והתקנות!
... אסור להסכים לשום הסדר לפיו יוכלו ההורים, מסיבות כלשהן, למנוע טיפול בילד. הטיפול בילד צריך להיות בידי הרופא. ועל המדינה לכפות טיפול כזה!
שר״הבריאות קם, בצורה בלתי-רגילה, לענות על טענה זו. נראה שהדבר בא לו בצורה בלתי-צפוייה, כי אף ■שבא להכחישה, נאלץ לאשר את הדברים. כפי שאמרו לנו אחר-כך יועציו, קובע החוק כי אי-אפשר לכפות על ילד בניגוד לרצון הוריו. זהו החוק. את החוק הזה יש, לדעתנו, לשנות.
לא רק ניתוחי מתים העסיקו את עסקני הדת. כבר באחת מישיבותיה הראשונות של הכנסת השישית, עוד ■לפני שנתכוננה הממשלה החדשה, עלה לדיון הנושא של שמירת השבת. הוויכוח התחיל בשלוש הצעות לסדר היום, בלשון כמעט זהה.
משה אונא, מנחם פרוש, ויעקוב כ״ץ* התחרו ביניהם בגינוי המשמרת השניה בליל-שבת בנמל אשדוד. שר-התחבורה, משה כרמל, ענה בנימה של הצטדקות. אומנם, יועציו ברשות-הנמלים אמרו לו כי ביטול המשמרת השניה ביום הששי יהיר, אסון לנמל. הוא גם ידע כי השבתת הנמלים בימי-שבת מביאה למדינה נזק של מיליונים בלתי-ספורים, אבל כאיש המערך היה עליו להתחשב ברצון אשכול להקים קואליציה עם הדתיים. על כן הציע, כפשרה, להעביר את ההצעות לדיון בוועדה. לכך הסכימו הדתיים.
חברי הבית התכוננו להרים את ידיהם באורח שיגרתי לקבלת ההצעה ברוב מכריע - כאשר הופתעו לשמוע מפי בן-אליעזר כי ״לחבר-הכנסת אבנרי הצעה נוספת״. הדבר עורר אי-רצון בולט וקולני ברחבי האולם.
הפרוצדורה שנקטנו היתה אותו זמן בלתי-רגילה. כשהממשלה מסכימה להעביר הצעה לוועדה, מתקבל הדבר כמעט תמיד. אך מבחינה תיאורטית יש אז זכות לח״כ אחר לדרוש את הורדת העניין מסדר-היום. .ניצלנו זכות זו:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני מציע להוריד את העניין מסדר-היום, וגם לא להעביר אותו לוועדה. ארשה לעצמי לומר כמה מילים, בלי פאתוס, בלי התרגשות ובלי פולמוס.
נוצר הרושם, בדיונים בכנסת וגם מחוץ לכנסת, שבכל הפרשיות האלה יש רק צד אחד, והוא הצד הדתי. איכפת לו, כואב לו, הוא מוכן למסור את נפשו על קידוש-השם, או לפחות להיבחר על קידוש השם. ואין צד שני בכלל. הצד השני קיים רק כדי להכעיס. שוסטל!: ולהיבחר על קידוש שם העולם הזה ?
אבנרי: זה כשר במידה שווה.
...לכן, בהעדר הצד השני, מדברות הממשלה והמפלגות בנימה של הצטדקות, כאילו הצד האחד צידקתו מוכחת, והצד האחר צריך כל הזמן להצטדק על כך שהוא לא בסדר•
* נפטר לאחר שנפגע בתאונת דרכים.