מכאן לגופם של הדברים: הצעת-החוק הנדונה באה, בין היתר, לאסור על בעל-קיוסק לסחור בחנותו בשבת. לאסור על בעל-מלאכה לעבוד בבית-מלאכתו, בשבת או באהד ממועדי ישראל האחרים, בהם קיימת חובת איסור המלאכה.
מבעלי-המלאכה לא רב המרחק לבעל המשאית או המונית. אחרי הכל, כלום קיים הבדל מהותי בין השניים ? לגבי האיש הדתי מהווה המשאית מקור-פרנסה, בדיוק כמו חנות או בית-חרושת.
ואם כך, מדוע שלא תיאסר מחר, שוב בדלת האחורית, למשל, על-ידי תיקון פקודת-התעבורה,
כל תנועת כלי-רכב ציבורי בשבת או באחד ממועדי ישראל?
בפסק-דין שניתן לפני כמה שנים (עירעור פלילי 311/58) בתיק תחנת-הדלק בראשון-לציון בע״מ נגד היועץ המשפטי, נקבע כי בתחנת-דלק אין לראות אלא חנות למכירת דלק. אין, איפוא, כל הבדל בעיני בית-המשפט בין המושג של חנות לבין תחנת-דלק, ופירוש הדבר שבאותם מקומות, שבהם מותרת כיום מכירת-דלק בשבתות ובחגים - עלולה בעתיד המכירה להיאסר כליל.
אני תמה איך מקבל כבוד השר על עצמו, בקלות כזאת, לפרש את החוק פירוש שאינו מופיע כלל בחוק עצמו, פירוש הסותר את הפירוש שניתן על-ידי בית-המשפט.
בית-המשפט קבע שכל אלה הן חנויות - גם הדוכנים, גם הקיוסקים, גם תחנות-הדלק. והנה בא כבוד השר ומכחיש זאת בקלות.
לא נאמר בהצעת-ההוק ״החוק הזה איננו חל על קיוסק, ולא על תחנת-דלק.״
קריאות מספסלי מפ״ם: החוק לא יחול על תחנות-דלק! זה נקבע בחוק!
אבנרי: לא דובים ולא יער!
כבוד השר שם עצמו, בלי כל סמכות משפטית, במקום בית-המשפט העליון, ומבטיח הבטחות שלא יוכל לעמוד בהן.
מצער לראות דווקא אותך, אדוני שר-העבודה, נותן יד לסחיטה זו. מדוע היית צריך להסכים לכך שתיקוגי-כפייה אלה יותקנו באמצעות חוקים הנתונים לשליטת משרדך? זה לא הולם את עברך!
ואם בכל זאת נתונים חוקים אלה להשגחתך, כבוד השר - מדוע אתה מסכים לכך שהיתרים כלליים הנוגעים לענייני-עבודה מובהקים* יינתנו על-פי החלטת ועדת-שרים המורכבת מראשהממשלה, שר-הדתות ושר-העבודה?
גם מבחינת ניסוחו לוקה חוק זה בחסר. כבר אמרנו שבהצעת התיקון אין כל הגדרה למונח ״בית מלאכה״, ״מפעל תעשייתי״ ו״חנות״. לאור פסק-הדין שהזכרתי, עלולים מונחים אלה להתפשט על שטחי-עיסוק רבים.
בפסק-דין זה הוגדרה חנות כמקום שבו מתנהל עסק של מכירה ללקוחות. נאמר שם במפורש כי הצורה החיצונית, המיבנה או הרכב-המיבנים, או הסידור הפנימי אינם בין הגורמים המכריעים בשאלה אם מקום מסרים מהווה חנות.
לאור נתונים אלה מוטב היה להגביל ולסייג. ייתכן מאד שעל-פי הגדרה רחבה זו גם דוכני רוכלים, מסעדות, ובתי-קפה ייכללו על-ידי בית-המשפט בחוק זה.
כבוד השר, יש הרגשה בלתי-נעימה בציבור, שהמחוקק בישראל משאיר לעצמו, לעתים
* הכוונה להיתרים היכולים להינתן למקומות-עבודה חיוניים, המשחררים אותם מתחולת החוק.