מישנה של כפייה דתית, במתן תעסוקה לאלפי עסקניה במישור העירוני, ובעיקר: בחיזוק המועצות הדתיות, המהוות את עמוד השדרה של שלטון המפד״ל ברחבי הארץ.
עיריה שאינה עומדת בדרישות אלה, נתקלת במחסום פיסי בדמות משרד-הפנים.
עירית צפת ניאותה לשלם משכורת לרב הספרדי דיין, אוייב המפד״ל. מייד הופעל המכבש של משרד-הפנים, ועירית צפת נכנעה.
בנצרת עילית התנכר ראש-המועצה מרדכי אלון למועצה הדתית. אז עוכבו ההקצבות הממשלתיות. מה קרה? לפני כמה שבועות נתקיימה ישיבה סודית במלון ״דבורה״ בתל-אביב, על טהרת הכשרות, בהשתתפות נציגי משרד-הפנים, משרד הדתות, הרשויות המקומיות ומר שרגא נצר. נקבע שיכירו במועצה הדתית של נצרת עילית - והתקציב יאושר.
כפי שאמר פעם אדם מנצרת - תן לנצר אשר לנצר, ולמפד״ל אשר למפד״ל.
ראשי-הערים המצליחים, כמו דויד בן-ארי בשעתו בבת-ים, אברהם קריניצי ברמת-גן, עובד בן-עמי בשעתו בנתניה - כולם גילו את הפאטנט הזה.
כך נוצר השילוש הקדוש, שעליו מבוסם כוחה של המפד״ל, על חשבון משלם-המיסים: משרד-הפנים, משרד-הדתות והמועצות הדתיות. אם מותר בהקשר זה לצטט את התיאולוגיה של דת אחרת: שלושה שהם אחד: ואחד שהוא שלושה.
בורג: זה נכון כמו שזה נכון!
אבנרי: אדוני השר, לא אתווכח איתך על תיאולוגיה נוצרית!
הוויכוח העקרוני על עניני דת ומדינה התנהל בעת הדיון על מדיניות משרד הדתות.
ויכוח זה שיקף לא-במעט את הצביעות היסודית של כל הסיעות לגבי העסקנים הדתיים. דובר חרות (יוסף שופמן) פתח את הוויכוח בטענה שהמפד״ל אינה נותנת לאנשי חרות די מישרות בשטח הדתי. רפ״י, אותה ״אופוזיציה עיקבית ובלתי-נרתעת״, לא השתתפה כלל בוויכוח - דבר בלתי-רגיל ביותר כוויכוח סיעתי על משרד ממשלתי. היא פשוט לא רצתה להרגיז את הדתיים, שותפיה אתמול ומחר - אך היא גם לא יכלה להרגיז את בוחריה, המתנגדים לכפייה הדתית, שהצביעו למען המודרניזציה, האוטומציה וכו׳.
המערך היה צבוע עוד יותר. הנהלת הסיעה נתנה לשולמית אלוני האנטי-דתית לשאת נאום, שכלל ביקורת חריפה ביותר על נוהלים דתיים. אולם אלוני דיברה בשם מפלגה האחראית יותר מכל מפלגה אחרת לכפייה הדתית במדינה - ועצם תמיכתה במפלגה זו מגבירה את הכפייה. ניסינו לרמוז על כך בקריאת-ביניים:
אלוני: ... יש לי זכות לטעון בפני הכנסת... על אשר ויתרה על סמכותה הריבונית לחוקק חוק (בענייני נשואין וגרושין), והניחה אותם לרשות הכפופה לחוקים לא-רציונליים,
שאינם מעשי ידי-אדם...
אמרי: איזה מפלגות עשו זאת?
אלוני: כל אותן המפלגות שהצביעו בעד החוק הזה, ואין אחת נקיה. לא דיברתי כאן על נושא המפלגות...
תשובה אלגנטית - אך לא לעניין. כי בסופו של דבר משמשת שולמית אלוני אליבי חילוני למפלגת העבודה, שקיימה ושתקיים את הכפייה הדתית במדינה. נאומה הטוב והחריף זכה לכותרות גדולות - אך הקנוניות נמשכות בשקט, מאחורי הקלעים, כמו תמיד.