שיטרית: גם שלך!
אדנרי: כן. זהו נכם תרבותי של כולנו. כנכס תרבותי אני מקבל אותו.
גדולי התנאים, לא תורתם היתה אומנותם - כרבי יוחנן הסנדלר ורבי יהושע בן-חנניה, אבבית-הדין שהיה עושה מחטים, שאת אימרתו ״עין הרע ויצר-הרע ושינאת-הבריות מוציאים את האדם מן העולם״ (אבות ב׳) - שכחו עסקני המפלגות הדתיות.
אך בל נשלה את עצמנו ואת זולתנו - אין לנו ויכוח עם עסקני הדת, שזה מקצועם, וזו פרנסתם. וכאן מקור שררתם והתנשאותם. אותם לא נשכנע.
הוויכוח שלגו והריב שלנו הוא עם עסקני המפלגות החילוניות-כביכול, אלה הנואמים כאן היום נאומים חסודים נגד הכפייה הדתית, והם המוסרים - בהצבעותיהם בבית זה - את האחוזה הפיאודלית הזאת לעסקני-הדת, למרות שיש אפילו בבית הזה רוב לממשלה בלי עסקני הדת.
מדוע הם עושים זאת? מפני שבמישטר הפיאודליזם המפלגתי שולט החוק של ״שמור לי ואשמור לך״ - שמור על האחוזות הפיאודליות של מפלגתי, ואשמור על האחוזות של מפלגתך.
כל עוד שולט מישטר זה, לא תקום ההפרדה בין המדינה והדת. וכאשר תקום ההפרדה הטוטאלית בין המדינה והדת - והיא קום תקום! - לא יישאר זכר מן המישטר הזה.
שר הדתות הקדיש לנו חצי מדברי תשובתו בלי להזכירנו בשם אפילו פעם אחת. לפחות במיקרה אחד אישר השר את טענותינו. אמרנו כי משרד הדתות הפך לביזנס פרטי של המפד״ל ועל-כך אמר השר: ״היתה עוד שורת טענות בקשר למועצות הדתיות ולמשרד הדתות, טענות אשר נגעו למפלגתיות במועצות הדתיות, ברבנות ובמשרד הדתות. בענין זה יכול אני לקבוע קביעה כללית אחת, ואחר-כך אוסיף הערה יותר מפורטת. הקביעה הכללית היא: אין משרד הדתות יותר מפלגתי מאשר כל משרד ממשלתי אחר״. אבנרי: זה מספיק.
ורהפטיג: אין במשרד הדתות יותר אנשי מפד״ל משיש במשרד האוצר או במשרד הבטחון אנשי ״מערך״. אבנרי: גם זה מספיק.
מובן שהשר לא צדק בהערתו.
בכל השטחים האחרים פועלים השרים, בעיקר, כשרים. ואילו בענייני הדת נמסרה הסמכות לשר הדתות, למעשה לא כחבר הממשלה, אלא כמנהיג המפד״ל.
האם ממנה שר-הבריאות רק את חברי קיבוצי השומר-הצעיר לרופאים ולאחיות בבתי החולים ? ואילו במה שנוגע לתחומי שליטתו, מינה וממנה שר הדתות לתפקידים ממלכתיים, בגלוי וללא הסוואה, בעיקר את אנשי המפד״ל, חבריה ובני חסותה, תוך זריקת פירורים לשאר המפלגות הדתיות.
כפי שאפשר להיווכח מן הנאומים שהובאו לעיל, ניצלנו בדרך כלל מדי שנה את הזמן שעמד לרשותנו במיסגרת הדיון הכללי על משרד הדתות, להשמעת הדרישה החד-משמעית להפרדת הדת מן המדינה.
מה שעשינו, עשינו מנקודת השקפה חילונית, דמוקראטית ופלורליסטית. אצל הקורא יכול, אולי, להיווצר הרושם, כי קיים ויכוח רק בינינו כנציגי המחנה החילוני העיקבי לבין המימסד הדתי-ממלכתי.