שתביא להעברת העובדים בצורה מסודרת וצודקת, תוך הבטחת מלוא זכויותיהם, ממיפעליהסרק שיחוסלו למיפעלי-הריווחיות שיפותחו. וזאת בלי התחשבות כל שהיא בקבוצות-הלחץ הפוליטיות-הכלכליות השונות.
רק פתי יאמין, כי ניתוח נועז זה אפשרי במישטר הקיים. כי פירושו האמיתי - חיסול המישטר עצמו. וכל שנה שתעבור עד אז - תכניס אותנו עמוק יותר לבוץ, שממנו נצא רק כאשר יקומו כוחות חדשים, מישטר חדש - וממשלה חדשה.*
מה, בעצם, מבדיל בין גישתו הכלכלית של פנחס ספיר לבין תפיסתו הכלכלית של אורי אבנרי ?
גישתנו הכלכלית אומרת: דרוש תיכנון ממלכתי עליון; תיכנון שיקיף את כל משאבי המשק, שישלוט על כל המשרדים הממשלתיים, ושיקבע - בין היתר - קני-מידה אובייקטיביים לגבי שיעור הדולאר הנחסך בכל ענף, כדי לדעת איזה ענף ייצור כדאי ואיזה ענף אינו כדאי.
לעומת גישה זו ניצבת הגישה הממשלתית, היינו כלכלת האנדרלמוסיה הפרוטקציוניסטית.
תפקידנו בכנסת היה להציג גישה מול גישה, ואכן עשינו זאת, כפי שנובע מהדברים שלהלן:
הדרך לבניין הכלכלה הישראלית היא כה ברורה, עד כי אנו מתקשים להבין איך נעלם הדבר מעיני קברניטי המישטר הקיים. האם אין הם מבינים את אשר מובן לכל כלכלן מתחיל ?
התחבטנו לא פעם בשאלה זו, והנה אנו מוצאים את התשובה בעמוד 17, בחוברת הכחולה של דברי שר-האוצר בראשית ויכוח זה.
זהו ה״אני מאמין״ של פשיטת-הרגל הממלכתית, ומולה נציג את ה״אני מאמין״ של הכוח החדש.
מר ספיר אומר: ״...שואלים אותנו לא אחת, האם לא יכולט להכין מראש מקומות-קליטה לעובדים שנפלטו, וכך למנוע סבל מיותר? זוהי שאלה מובנת, אך יש בה משום התעלמות מהעובדות היסודיות של הדרך בה מתנהל משק מודרני...״
ואנו אומרים: ניתן היה להכין, צריך היה להכין, אילו ידעו מה לייצר. המשק המודרני מבוסס על תיכנון, מושתת על תיכנון.
ואילו אתם מייצגים טכניקה משקית, שאבד עליה הכלח עוד כאשר קראתם עליה בתנועתהנוער!
מר ספיר אומר: ״...המשק הישראלי אינו פועל בכל תא ותא שלו לפי תכתיבים מגבוה. היזמים הפועלים בו, כמוהם כעובדים, אינם מתנהגים כחיילים בסך, שהמפקד מצעידם לכל כיוון כרצונו...״
ואנו אומרים: המשק הישראלי יתקדם בכיוון הנכון, ללא צורך בתכתיב ובהתערבות פיסית
על התקציב נושאים בכנסת מאות נאומים. במיסגרת דיוני התקציב נשא אבנרי למעלה מ-ססז נאומים. מובך שלא ניתן במיסגרת ספר זה להזכיר את כל הנאומים. בחרתי במתכוון בחלק מנאומי התקציב שנישאו בשנה הראשונה של הכנסת השישית, משתי סיבות עיקריות. א׳. כדי להדגים מהותו ורמתו של דיון זה.
ב׳. כדי להצביע על ההשקפה הכלכלית העומדת ביסוד הדברים. אין כל השיבות לשינויים שחלו בינתיים בזירה הפוליטית, כמו הקמת מפלגת העבודה או כינונה של ממשלת הליכוד הלאומי, כיוון שרפ״י וגח״ל לא היוו מעולם אופוזיציה של ממש למישטר השורר במדינה : הם גם לא כיוונו חיצי ביקורתם לעבר מהותו של מישטר זה-