ובידי אנשי מנגנונו. אין החוק קובע אפילו קריטריונים אובייקטיביים המחייבים את שר האוצר, או מישהו משרי הממשלה, כוצד לחלק את הכסף, מתי להעניק ומתי לא להעניקו. הכל מסור לשיקול דעת ואנשי האוצר מטפלים בכל מיקרה לחוד וקובעים למי תינתן תמיכה ולמי לא.
זהו מישטר החלוקה. זוהי אחת מצורות פניו של המשק הפרוטקציוניסטי. מובן שהאיש הקובע המרכזי בר הוא פינחס ספיר, אפילו אם מכהן הוא זמנית בתפקיד אחר.
בדבריו (אז) הדגיש אבנרי עובדה זו:
הרשו לי להקדים לדברי שתי הערות.
ראשית: אני מצטער מאד שראש-הממשלה אינו נמצא עמנו. לא רק מפני שהייתי רוצה שישמע את הוויכוח המאלף הזה, אלא קודם כל מפני שלא הייתי רוצה שיהיה במקום שהוא נמצא בו ברגע זה - בקונגו.
אני סבור שביקורו של ראש-הממשלה ביער זה של עמודי-תליה, בארץ שבה נעשו הדברים המבחילים שנעשו שם בימים האחרונים - ביקורו של ראש-הממשלה במצב זה, ברגע זה, במקום ההוא - הוא בושה וחרפה לכולנו.
הערה שניה: אני תמה על הצורה שבה מתנהלים דיונים אלה על משרדי-הממשלה. לכנסת הוגש בשעתו תקציב משרד-האוצר. הכנסת אישרה אותו מזמן. עכשיו אנחנו מנהלים כאן ויכוח תקציבי ללא תקציב.
בתום ויכוח זה לא תקבל הכנסת שום החלטה - אפילו לא החלטה פורמלית. הדיבורים נשפכים, כאילו, לתוך חלל ריק.
נשמעת הרצאה של השר, נשמע הדיון של הכנסת, נשמע הסיכום של השר - ובזה נגמר העגיץ, כאילו כל זה לא היה ולא נברא, וכל המטרה היא למלא כמה עמודים בפרוטוקול.
אני סבור שעל הכנסת לתת את דעתה על כך ולבטל נוהג זה. אם מתנהל ויכוח אחרי שכבר אושר התקציב, צריך דינו של ויכוח כזה להיות כדין ויכוח על הודעה ממשלתית. כלומר: הוא צריך להסתיים בקבלת החלטות.
אולי זה גם יביא לכך שחברי-הכגסת יכבדו את הדיון בנוכחותם, ולא יווצר המצב שאנו רואים כאן - כשעל עניינים כל-כך חשובים כמו האבטלה ותוספת-היוקר מדברים בפורום נכבד של 8, 10 או 12 חברי-כנסת. זה אינו מוסיף כבוד - לא לדמוקראטיה, לא לכנסת ולא למדינה בכללה.
קריאה: יש יותר!
אבנרי נ הבה ונספור. ובכן - נוכחים בדיוק 14 חברי-כנסת.
פישר: הדמוקראטית מרשה לחברי-כנסת שלא להיות כאן. גם זו דמוקראטיה.
אבנרי: הדמוקראטיה מרשה גם לעשיר וגם לעני לגווע ברעב. בכל זאת, אולי תסכים עמי שאין זד. נאה שהוזיכוח על נושאים כל-כך מרכזיים מתנהל בפורום כזה, כאשר רוב חבריהממשלה וחברי-הכנסת אינם נוכחים. אין זה מוסיף כבוד לבית, ואני שואל את עצמי איך זה נראה לציבור בחוץ.
לגופו של עניין, כבוד היושבת-ראש:
הנושא האמיתי של דיון זה לא היה צריך להיות משרד-האוצר שישנו, על הטוב והרע שבו אלא המשרד המרכזי החסר במערכת השלטון: משרד הכלכלה.
מבחינה כלכלית, דומה ממשלת ישראל לגוף המצוייה בכל האברים והחושים. אולם חסר בגוף זה החלק האחד, הקטן והקובע: מרכז הבקרה במוח, המתאם בין כל האברים והחושים, והנותן