את ביקורתנו לנקודה אחת בלבד: אסור לכנסת למסור את סמכות החקיקה לשרים. הוק - ויהא אך חוק-חירוס - חייב להיות מחוקק על-ידי הכנסת הריבונית והנבחרת. אמרנו, בין השאר:
הממשלה הישראלית לא הסתפקת בתקנות ההגנה (שעת חירום) שהנהיג מישטר הדיכוי הקולוניאלי בארץ-ישראל... סעיף 9 לפקודת סדרי-השלטון והמשפט 1948 מאפשר לראש הממשלה ולכל שר, אותו הסמיכה הממשלה, להתקין תקנות לשעת-תירום בכל אפור ייראה לשר לטובת המדינה, בטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים.
בכוחן של תקנות אלה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, להטיל או להגדיל מיסים או תשלומי-חובה למיניהם. פירוש הדבר כי מועצת-המדינה הזמנית (שקדמה לכנסת) מסרה לממשלה סמכויות עצומות, המאפשרות להכניס שינויים מהפכניים בכל סידרי-חיינו.
הכנסת צריכה לשמור היטב על הפרדת הרשויות במדינה. עליה לעמוד על זכותה הראשונית לחוקק חוקים. אסור לה למסור סמכות ראשונית לשרי-הממשלה. והרי איעו דגים כאן בחוק על אגוזים ובננות.
קיימת סיסמה, אשר לשמעה רבים קופצים ל,דום׳. כשמועלית סיסמה זו, אטומות אוזניהם של רבים מחברי-הכנסת. בית-המשפט העליון אף הוא מסרב להגיש סעד. הדבר קרוי אצלנו ״טעמי בטחון״.
אבל אירע משהו בשנים האחרונות. נתגלה הכזב שהסתתר במיקרים רבים מאחורי טעמים אלה הגיע הזמן שחברי הכנסת יסירו את האטימות מעל אוזניהם.
תחת לנהל ויכוח ענייני על הנושא שקבענו - איך לחוקק חוקים דמוקראטיים שיתאימו למצב הבטחוני הקיים - החלו כמעט כל סיעות הכנסת להתנפל עלינו ולהתווכח בשצף-קצף על נושא שלא העלינו כלל: בעיות השלום במרחב. היה זה ויכוח בלתי אחראי ובלתי רציני לחלוטין.
הדו-שיח נפתח בעת נאומו של ח״כ חיים לנדאו, שהצדיק ללא סייג את תקנת החירום הנדונה כמות שהיא. הו* התעלם לגמרי מן הבעייה שעוררנו: שחוקי בטחון צריכים לבוא מידי הכנסת, ושאסור לכנסת לתת סמכות דיקמסורית לשר-הבטחון. לפי הפרוטוקול:
לנדאו: ...כזרוע, כאמצעי בטחון, הכרחי (חוק זה) - הלוואי שלא נזדקק לו - יתכן שמחר נהיה זקוקים לו. ומה נעשה אזז
אבנרי: אינך סומך על הכנסת?
לנדאו: חבר-הכנסת אבנרי, מי שרואה באזור האנטי-שמי הזה אזור שמי, בשבילו הכל ברור.
אבנרי: זאת תשובה ?
לנדאו: אין סכנת מלחמה בשבילך. הרי לדעתך אין סכנת מלחמה באזור בשבילך בכלל. אנו היוצרים את הסכנה. קשה לי להיתודכח אתך בנושא זה. אינני מוצא איתך כל שפה משותפת.
אני תמה שלא אימצת לך את ההצעה של מי שרצה להיות חבר-כנסת שני - אייבי נתן: סוט לקאהיר. קח אתה מטוס - דו-מושבי או תלת-מושבי - מום. הראה משהו. הנה, הם ״כנענים״
כולם. כולם בני אזור זה ידידים, אחים. אדרבא: תוכיח.
לבוא ולהגיד לנו, מול שינאה זאת הגוברת והולכת מיום ליום והמקבלת שיני פלדה חדים מיום ליום - לבוא ולהתריע על הסכנה כאילו פה היא קיימת ולא משם - שהדי במרומים׳
קשה לי להבין זאת. אין לנו מישור ויכוח בשטח זה.
אבנרי: מה זה נוגע לחוק?
לנדאו: ...אני טבור שתוקים כאלה, עם כל חומרתם, הם הכרחיים. חברכנסת אבנרי, וכי המצב הבטחוני הולך וקל? לאחרונה אירעו בארץ מספר מיקרים שאינם מצביעים על הקלה. במשך שנים מיספר לא ניתגלה מיספר כה רב של גיקרי-ריגול בארץ, כפי שנתגלו בשבועות