לנדאו: אתה מצחיק אותי.
אבנרי: אותנו זה לא מצחיק. אנחנו לחמנו, ואותנו זה לא מצחיק. יש לך חוש הומור מפוקפק מאוד.
לנדאו: אני מציע לך לטוס עם אייבי נתן לקהיר!
אבנרי: גבירתי היושבת-ראש, למרות חוש-ההומור המפותח של חבר-הכנסת לנדאו, אי-
אפשר להתעלם מהמעשים החמורים שהיו. אלפיים איש התכנסו בנתניה...
נצר: אתה סיימת.
הקטין: אתה לא צריך לנצל את הבמה לרעה.
נצר: הצעתך להעביר את העניין לדיון בוועדה הושמעה.
אבנרי: אני מצטער מאוד שעניין זה, שהסתעפויותיו הגיעו לממדים חסרי-תקדים בתולדות המדינה, עד להתפרצות פוגרומיסטים שצעקו לשחוט את הערבים - שעניין זה לא נמצא ראוי לדיון בבית הזה, אם כי דנו היום בעניינים הרבה פחות חשובים מאלה.
בזה לא נסתיים העניין. שר-המשטרה עמד על זכותו להשיב, והוא חזר על טענתו שהיתה דק תקרית קטנה באיזה בית-קפה. הוא סיים: ״קיבלתי דין-וחשבון מאלה שעסקו בעניין זה, ואין לי שום יסוד לא להאמין להג/'
אבנרי: דין-וחשבון זה אינו מתאים למציאות! היה פוגרום!
קלינגהופר : בזיון לקרוא לזה פוגרום בבית זה !
אבנרי: לא נתתם לי להסביר מה קרה!
קלינגהופר: תחזור בך מן הביטוי ״פוגרום•.
אבנרי: איני חוזר בי, בהחלט לא!
דו שיח זד״ שהתנהל מן המושבים, מעל לראשי הבית, היה רק חלק מן המהומה הכללית, כשכל הכנסת צועקת על אבנרי, ואילו הוא מנסה לענות לכל הכנסת. תוך צעקות אלה נערכה גם ההצבעה, בה הרים כל הבית את ידיו נגד ארבעת הקולות של סיעתנו ושתי הסיעות הקומוניסטיות. כך החליטה הכנסת שלא לדון כלל, לא במליאה ולא בוועדה, במאורעות שהביאו להתלקחות השנאה החמורה ביותר שאירעה אי-פעם במדינה. קודם לכן החליטה הכנסת, כמעט פה אחד, לקיים דיון במשכורתם של כמה רבנים בישובי-ספר.
כאשר הכריזה היושבת ראש על התוצאה, קרא אבנרי: ״הצבעה זו אינה מוסיפה כבוד לבית הזה!״
על כך צעק לעברו פלד, מספסלי מפ״ם: ״אתה חושב שרק אתה מייצג את כבוד הכנסת ?'
אבנרי: ״הצבעה זו אינה מוסיפה כבוד גם למפ״ם! הגעתם רחוק מאוד!״
הצורה היחידה בה אפשר לענות במליאת הכנסת על התקפה מעין זו, היא על-ידי מסירת ״הודעה אישית״ «על הדוכן, בסוף הישיבה.
מותר למסור הודעה כזאת רק להסרת האשמה אישית, שהושמעה בכנסת. יו״ר הישיבה קורא את הדברים מראש ורשאי להפעיל עליהם צנזורה. הפעם נתקלנו בקושי. ההתקפה לא נעשתה בנאומים שנישאו מעל חתכן, כי אם בקריאות ביניים. לפיכך היססה יו״ר הישיבה אם בכלל להעניק רשות למתן הודעה אישית, לבסוף החליטה לאשר את השמעתה :
היו"ר ד. נצל: רשות הדיבור לחבר-הכנסת אבנרי להודעה אישית. הודעה אישית זר מתייחסת לקריאות-ביניים. הואיל ולא ברור לי הנוהג בענין זה, אני מודיעה שהודעה אישית זו לא תשמש תקדים לעתיד.
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. בישיבת הכנסת מיום ד׳, 16 בפברואר 1966, בדיון על תקרית נתניה, אמרתי על הדו״ח המשטרתי שנמסר מפי שר המשטרה! ״דין-וחשבון זה אינו מתאים למציאות. זה פוגרום״.