מבחינה זו יש הבדל גדול בין מועצה כמו מועצת פתח-תקווה, שהיא מגינה על הערבים, ובין מועצה כמו מועצת פועלי תל-אביב, שאינה נוהגת כך.
מאידך יש להביא את התעסוקה לכפר. אביא לכם דוגמה: בענף היהלומים יש מחסור המור ביותר בכוח עבודה, מחסור הפוגע באופן ממשי באחד מענפי היצוא המרכזיים של ישראל, שהכניס בשנה שעברה 150 מיליון דולר. חברת ״יהלומי קרן-אור״, שהיא היצרניתהיצואנית הגדולה ביותר בענף זה, הגישה תכנית להקמת מלטשות בצומת ישובים ערביים בהם מצוי כוח אדם מתאים. התכנית נתקלה במחסום, ומאחורי הקלעים נמסר לי כי היועץ לעניינים ערביים של ראש-הממשלה - אותה דמות מסתורית וכל-יכולה בשטח זה המילה וטו על התכנית, מפני שאינו רוצה בחיזוק הבסיס המשקי של הכפר הערבי.
בויכוח על משרד הדתות:
פחות ידועות העובדות לגבי דיכוי הדתות האחרות בישראל. במשרדי הדתות (בלשון רבים!) אין סגן שר נוצרי או מוסלמי. על המחלקות לדתות הלא יהודיות אחראים פקידים יהודיים דתיים כמובן, ואלה הרי עושים מלאכתם הממלכתית רמייה, או עושים שקר בנפשם, כי איך יכול יהודי דתי לטפח ״עבודה זרה״ ומנהגי עכו״ם?
הכנסת אינה מתעלמת רק מקיום ערביי ישראל. לגבי רוב חבריה הפסיק השעון לנוע לפני 40 שנה. בעיות הדור הצעיר כפי שהן בשנות ה-60 של המאה העשרים אינן קיימות בשבילם. מה קורה בכנסת כשמעלים בעייה של צעירים מבני העם הערבי ? זאת ראינו כשהחלטנו להקדיש את הצעת החוק היחידה שהותרה לנו בכנס הקיץ להנמקת הצעתנו לאיסור המוהר. להלן מובאים דברי ההנמקה במלואם:
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד שני חברי-הכנסת.
אין זה קל בשבילי, שאינני ערבי ואינני מוסלמי, לנמק הצעת-חוק זו, שיש לה קשר ישיר עם מצב ערביי ישראל ומסורת האיסלאם. אולם אנו מחוקקים בבית הזה את חוקי ישראל לכל לאומיה ודתותיה - חוק אחד לכולם.
יכול מישהו לתמוה מדוע מצאנו לנחוץ להקדיש את הצעת-החוק היחידה שהותרה לנו בכנס זה (בחסדי האדונים אזניה ובדר, והשינוי שהכניסו לכבודנו בתקנון הכנסת), לעניין זה, הנראה כאילו שולי.
אנו עושים זאת מפני שלפי מיטב הכרתנו זוהי חובתנו כלפי אלפים ורבבות צעירים וצעירות מוסלמים, שמצב זה מאמלל אותם.
אלה צעירים שהגיעו לפירקם. הם מבקשים להקים בית ומשפחה. יש והתאהבו בבחירת-לב וכמהים לשאתה, ובפניהם המחסום האכזרי ששמו מוהר.
סורקים: איפה החברים הערביים בכנסת ? למד. לא גייסת אותם ?
היו"ר טוכה סנהדראי: חבר-הכנסת אבנרי מדבר אל הבית ולא אל אף אחד אחר.
א«רי: השאלה היא מאוד במקומה, חבר-הכנסת סורקים. הדבר מעיד על טיב היחסים בין חלק מהנבחרים הערביים, לבין הציבור שהם מייצגים כביבול.
משפחת הכלה תובעת מן החתן 5000 לירות, גם 10,000 לירות, ולפעמים גם הרבה יותר. והאיש, כמו יעקב בבית לבן, עובד כמו סוס וחי כמו כלב, ישן בלילה בבניין בלתי-גמור בתלאביב או ברפת נטושה בנחלת-יצחק, וזאת כדי לחסוך לירה ללירה ולצבור, בעמל של שנים, את הסכום האסטרונומי לדידו, הנדרש ממנו. יש והמוהר מעכב נישואין במשך חמש שנים ויותר.