אז לוקחים תותח גדול, ויורים לעבר הביצה.

זה עושה רעש גדול. זה מעלה אלומה גדולה של מים. זה גם עשוי להבריח לזמן-מה את היתושים.

אבל הביצה נשארת, ואף מתעמקת.

וכאשר הביצה נשארת, אפשר להינבא בבטחון מוחלט כי גם היתושים יחזרו.

כי לא יתושים עושים את הביצה. הביצה היא העושה את היתושים.

נגד ביצה יש דק תרופה אחת - לייבש אותה.

ואת הביצה אי-אפשר לייבש בתותחים. התותח, שהוא כלי מועיל מאד במצבים מסויימים, הוא חסר כל תועלת נגד ביצה.

ייבוש של ביצה בטבע מחייב אמצעים טכניים, חקלאיים ורפואיים.

ייבוש ביצת האיבה הערבית מחייבת אמצעים מדיניים ופסיכולוגיים.

זוהי התשובה. אין תשובה אחרו/

אין היא יכולת לספק את האדם הפשוט, הנרגז מרוב עקיצות, הרוצה בהקלה מיידית.

אבל היא צריכה לעמוד מול עיניה של עילית בעלי-המחשבה, גם כשהם געקצים.

כי עליהם מוטלת האחריות לחיינו בבית הזה, מחר ומחרתיים.

גזירה מן השמיים

בעת הוויכוחים המדיניים ניסינו להצביע על כך, שלמעשה השלים המישטר הקיים במדינה עם מלחמת הנצח שבינינו לבין העולם הערבי, וכי אין לו פתרון להציע לתושבי המדינה! כאילו היה מצב זה גזירה מן השמיים:

אף נואם אחד, מראש-הממשלה ועד דובר האופוזיציה העיקרית, לא הציע פתרון. ויכוח זה יכול היה להתנהל לפני 20 שנה, לפני עשר שנים, וחוששני שגם בעוד עשר שנים - מפני ששום דבר אינו משתנה, ואין אפילו מחשבה איך לשנות את המצב.

מתייחסים אל איבת הערבים כאל גזירה מן השמיים. חבר-הכגסת רפאל, !נציג מפלגת השמיים, אף הוכיח לנו אתמול ארוכות, שכל מאה מילית הערבים שונאים אותנו במידה שווה, ואין שום תקווה לשלום, שאפילו הדיבור על השלום הוא מסוכן.

כששאלתי בקריאת-ביניים את חבר-הכנסת יוסף ספיר מגח"ל: ״מה הפתרון ?״ הוא ענה לי, *אנחנו יכולים רק להתפלל.״ לנו נמאס להתפלל.

שופמן: איפה אמר את זה?

אבנרי: אני מצטט מן הפרוטוקול: ״אני יכול רק, כמו אחרים, להתפלל שהתקופה (עד לשלום) לא תהיה ארוכה...״

בן-אליעזר: ההבדל הוא בכך שהוא מתפלל לאלוהים, ואתה מתפלל לנאצר.

אבנרי: אני לא מתפלל בכלל. אני מתנגד לתפילה מכל סוג שהוא. לא מפני הרע שבתפילה,

אלא מפני שהמתפלל עלול לחשוב שהתפילה פוטרת אותו מפעולה ממשית לשינוי המצב.

• הפריצה לסמוע

הדיון בכנסת לא מנע את תגובת צה״ל, אך התגובה היתה מפתיעה. היא לא כוונה לעבר סוריה הקיצונית, אלא דווקא לעבר ירדן, שהתנגדה אותו זמן לפעולות אל-פתח.

חיילי צה״ל תקפו את הכפר סמוע, בדרום הר חברון, פוצצו שורה של בתים, והפילו עשרות קרבנות.

212