חטאי הליכוד הלאומי

שלושה הם חטאי הליכוד הלאומי, ועל שלושתם לא נמחל.

החטא הראשון הוא חוסר כל יכולת להחליט החלטה ברורה בשעה גורלית זו, כאשר דרושה החלטה אמיצה, נועזת ובעלת מעוף.

אבדה שנה שלימה בחוסר החלטה, ועל כן גם בחוסר פעולה.

לא נוצלה ההזדמנות ההיסטורית להידברות עם; האומה הפלסטינית. הוחמצה ההזדמנות ליוזמות-שלום נועזות, שיכלו לשנות את המערך העולמי והמרחבי, להפוך את ישראל לסובייקט פעיל ויוזם, תחת הפיכתה אובייקט ליוזמות זרות•

!מחדל הרה-אסון זה נושא בחלק מן האחריות לעובדה שבמשך שלושה-עשר חודשים לא התקדמנו אף מילימטר אחד לקראת השלום.

ואפשר לשאול! האם המשך מצב-החירום הוא המחייב, כביכול, את המשך קיום ממשלתהליכוד-הלאומי או שמא נכון ההיפך - המשך קיום ממשלת-הליכוד-הלאומי הוא המונע יוזמה לחיסול מצב- החירום?

החטא השגי של הליכוד-הלאומי הוא היעלם אופוזיציה חזקה - חזקה בכמות, לא רק באיכות* - במדינה.

דמוקראטיה אינה יכולה לפעול ללא אופוזיציה גדולה.

בהיעדר אופחיציה, מתנות הפארלאמנט, ולכך אנו עדים.

בהיעדר אופוזיציה, הופכת השררה לשיגרת, מתפשטת ומתנפחת הביורוקרטיה.

בהיעדר אופוזיציה, הופכים כל תהליכי השלטון לתהליכים של חלוקת-שלל, של מקח וממכר, של אינטריגות מאחורי הקלעים. והרי הפרשה העומדת היום לדיון - אם אפשר לקרוא אה דיון - היא הדוגמה לכך.

שלושה-עשר חודשים אלה, מאז גמר המלחמה ועד היום, הוכיחו דבר שאמרנו אותו במשך שנים! שאין כימעט כל הבדל בין מפלגות המישטר הישן, מחרות ועד מפ״ם, !מאגודת ישראל ועד ל״ע.

כל אלה אינן אלא סיעות של מפלגה גדולה אחו/ מפלגה זו שלטת עתה במדינה בהארמוניה עילאית. אין בין סיעותיה שום חילוקי-דיעות של ממש, אלא רק סכסוכים על חלוקת-השלל, שום דבר מהותי אינו מפריד ביניהן, זולת פראזות מימי ׳מתושלח, שגם בעליהן חדלו מזמן לייחס להן חשיבות כלשהי. גם זאת מוכיחה הפרשה העומדת כאן לדית, על משבדיה המגוחכים, שזיעזעו כביכול את הליכוד הלאומי.

מבחינה זו אנו נמצאים בדרך המלך למישטר חד-מפלגתי, עם כל תופעות ההסתאבות, ההתנוונות וההסתיידות הכרוכות בכך.

* על כך הגיב ראש-הממשלה, בדברי הסיכום שלו:

לוי אשכול: ...איך אומר חבר-הכנסת אורי אבנרי ? - חשוב שהאופוזיציה תהיה גדולה וחזקה במיספר. מזה אני מבין שהוא רצה להגיד שהאופוזיציה הקיימת היא חזקה באיכותה״. אורי אבנרי: נכון!

לוי אשכול: אינני רוצה להתווכח על כך, אולי בהזדמנות אחרת, כאשר יובא עניין אחר לכנסת, אפשר יהיה להתווכח על ערך האופוזיציה.

242