כבליבו של שלטון
אין חולקים על כך שהחקיקה היא בתחום סמכותה הראשונית של הכנסת. דבר זה נקבע עם הקמת המדינה. החוק הראשון שהסדיר את רשויות השלטון במדינה - פקודת סדרי השלטון והמשפט - קבע כי מועצת המדינה הזמנית (כלומר, הכנסת) היא הרשות המחוקקת.
הגבולות בין רשויות השלטון למיניהן הם מטושטשים למדי. תופעה שכיחה היא שהאדמיניסטרציה נהפכת למחוקק, מתקינה תקנות ומוציאה צווים בדברים עקרוניים. מובן שתופעה זו גורמת לירידת השפעתו של בית המחוקקים במערכת הכוחות במישטר הדימוקרטי ולעליית כוחה של האדמיניסטרציה הנוטלת לידיה במידה רבה תפקידי חקיקה מגוונים.
נוצר גם הרושם שהח״כים עצמם אינם מעריכים כראוי את תפקידם כמחוקקים. רומה שנעלם מהם כי להם_חלק ואחריות בעיצוב דמות המשפט של חברתנו.
שעה שנערך בכנסת ויכוח על שאלות מדיניות הבית מלא, הרוחות סוערות והנואמים מתרגשים. אבל בשעה שדנים בחוקים החובקים זרועות עולמה של המדינה כולה, נוכח במליאה רק מספר מצומצם של ח״כים, בוויכוח משתתפים מעטים, וכטעם כל הח״כים מצביעים בצורה שיגרתית.
זוהי ודאי אחת הסיבות להסכמתה של הכנסת לוותר מרצונה על סמכויות החקיקה.
מרבית החוקים המתקבלים בכנסת הם פרי יוזמה ממשלתית. ההצעה מונחת על שולחן הכנסת ולאחר מכן מעמידים אותה כסעיף בסדר יומה של הכנסת. קיימים שלושה שלבים לטיפולה של הכנסת בחוק. בעת הקריאה הראשונה פותח השר הממונה על ביצוע החוק בהסברת תוכן הצעת החוק, ולאחר מכן נערך דיון כללי. ברובם הגדול של החוקים הדיון הוא אישי והזמן המוקצב לכל נואם הוא 10 דקות.
בתום הוזיכוח משיב השר לדברי הביקורת ולאחר מכן ניגשים להצבעה. בדרך כלל מצביעים על ההצעה להעביר את ההצעה לוועדה, אולם אם באה הצעה להחזיר את ההצעה לממשלה, מעמידים להצבעה את ההצעות זו מול זו.
בוועדה מתנהלת העבודה מאחורי דלתיים סגורות. לאחר סיום הדיונים בוועדה, מניחים על שולחן הכנסת את הצעת החוק בנוסח שאושר על-ידי הרוב בוועדה בצירוף ההסתייגויות שהוגשו על-ידי חברי הוועדה וח״כים אחרים, לקריאה שניה ושלישית.
בקריאה שניה לא נערך דיון כולל, אלא הוויכוח צמוד לסעיפים ולהסתייגויות שהוגשו. בתום דברי המסתייגים מעמיד יושב-ראש הישיבה להצבעה את סעיפי החוק אחד-אחד. בדרך כלל אין המסתייגים מרבים הצלחה במליאת הכנסת והנוסח המוצע על-ידי רוב הוועדה מקבל את אישור הכנסת.
לאחר תום הקריאה השניה באה הקריאה השלישית. כאן מעמידים להצבעה את החוק כולו בשלמותו.