״חוק הסעד (טיפול במפגרים)״ בא להסדיר את אחת הבעיות הכאובות ביותר בארץ: הטיפול בילדים מפגרים. זהו נושא שטיפלנו בו רבות. כך למשל, בעת הדיון על פעולות משרד הסעד, מצאנו לנכון לומר כמה דברים עקרוניים בסוגיה זו:
למשפחה נולד ילד מוכה-גורל. זה יכול לקרות לבל אחד מאיתנו. המשפחה כולה נדונה לסבל נפשי בלתי-פוסק, לעיוות ולשיבוש כל חייה, למועקה ולייסורים. והנה, נוסף על כל אלה, נדרשת משפחה זו, במדינתנו, לשאת גם בעול החזקת הילד במוסד - אם בכלל נמצא לו מקום במוסד.
כבוד היושבת-ראש, לדעתי עצם הרעיון הזה מסמר את השערות. לא האדם אשם במכת-טבע נוראה זו. אם בכלל יש ■משמעות לרעיון חברת-הסעד, כי אז חובה ראשונית היא לחברה, למדינה, לקבל על עצמה את כל הטיפול והשיקום של הילד המפגר, כל ילד מפגר, ולא חשוב מי הם הוריו.
אהדת אין מדינת סעד, אלא רק מדינת-נדבות, מדינה של צדקה וחסד, לא מדינה של רווחה וזכות.
בעת הדיון על הצעת החוק דלעיל, הבענו דיעה קיצונית ביותר:
אנו מציעים להעמיד בראש החוק סעיף מפורש האומר: ״חובת המדינה היא לטפל במפגר, לדאוג לקיומו ולשיקומו, ■מיום לידתו ולכל ימי חייו - והיא לבדה תישא בעול זה. לא יחול שום תשלום על קרובו של מפגר״.
...אנחנו קיצוניים בהחלת העיקרון הקלאסי של מדינת סעד: שהטיפול במפגר, כמו בכל קורבן אחר של פגע טיבעי או הברתי, צריך להיות מוטל מיום לידתו על המדינה, ועליה בלבד.
הרי המשפחה אינה אשמה בכך שנולד בקירבה ילד מפגר. שום אשמה אינה רובצת עליה. קרוב לוודאי שהמפגר לא יוכל לדאוג בעתיד לפרנסתו. מדוע להטיל חובת השתתפות בהחזקת המפגר על קרוביו? זהו נטל אשר לעיתים הינו כבד מנשוא!
אתה צעיר, בן עשרים, יצאת זה עתה לשוק החיים, עליך להסתדר. יש לך אחות מפגרת, צעירה ויתומה. מדוע ירבץ עליך נטל נוסף - נוסף על הסבל הנפשי הרב שיש לך, בגלל עצם המיקרה האומלל הזה במשפחתך?
...אם מקבלים את העקרון שאני דוגל בו, שמבחינה מוסרית צריך העול להיות מוטל על המדינה בלבד, וששום עול לא יחול על המשפחה - הרי הנימוק הכספי הוא בלתי-סביר לחלוטין. צריכה זאת להיות חברה מפגרת מאוד, שאינה יכולה לגייס סכום של קצת למעלה ■ממיליון לידות - מתוך תקציב של שישה-שבעה מיליארד! - למען משימה כה כאובה!
...נניח אפילו שזה סכום של שני מילית• מה ההבדל? כשאנחנו נדרשים לממן הוצאות המפלגות בהרבה מיליונים! כשמוצא הון-עתק לכל מיני צרכים ■מפוקפקים, כמו הביזבוז המשווע במערכת הבחירות - איך אפשר לקמץ על צורך זה, שהוא אולי הכאוב ביותר ?
ב-13.12.65 הוגש לכנסת על-ידי דוב יוסף חוק כולל לתיקון פקודת החוק הפלילי, שתכליתו להכניס שינויים רבים במדעיות הענישה.
בנאומנו מתחנו ביקורת עניינית מפורטת על סעיפים רבים של ההצעה:
יורשה לי, כטירון בכנסת, להביע מידה של התמרמרות על מיעוט המשתתפים הנוכחים