בוויכוח זה, הנוגע לחייהם של רבבות אזרחים - לחיים ולחירות. ישנן סיעות שלמות שממש אינן נמצאות בכנסת. השיטה של השארת ״שומר סף״ כדי ששום דבר לא יקרה, ולהיעלם מדיון מסוג זה, נראית לי בלתי-רצויה, והגשתי בקשר לכך הצעת חוק להנהגת קוורום.
לגופו של דבר: סיעת העולם הזה - כוח הדש החליטה רק אחרי היסום רב להצביע בעד העברת הצעת החוק הזאת לוועדה. כי בהצעה זו, כמו בכל פועלו המשפטי של שר-המשפטים הנוכחי, משמשים החיוב והשלילה בערבוביה תמוהה, ולא תמיד ניתן לקבוע מה גבר על מה.
יש להודות לשר המשפטים על שמצא עוז בנפשו להרשות לאזרחי ישראל להזמין זה את זה לדו-קרב (סעיף 99 לפקודה), לנסות להתאבד (סעיף 367 לפקודה) ואף להפיץ מטבעות מטושטשים.
אך האומנם סבור השר, כי עדיין יש צורך בחוק הישראלי בסעיף מיוחד האוסר להדיח אניות (323)? האומנם יש צורך בסעיף המטיל עשר שנות מאסר על אדם המונע את רעהו מלקפוץ מספיגה טובעת (236) ? האומנם יש עדיין צורך לחייב בתי-מלון ברישום אורחיהם, כמו במדינת משטרה (333), או בהתקנת אורות לפני הדלת, ובסעיפים מסוג זה?
אולם, יש סעיפים חמורים יותר, שאין דעת האדם המודרני סובלת אותם. האם לא הגיע הזמן, כבוד השר, לבטל את הסעיף 152(2) לפקודה, האוסר יחסים הומו-סכסואליים בין מבוגרים המסכימים לכך? כבוד השופט חיים כהן התריע על קיום סעיף זה, שאינו מופעל ושהמוסר המודרני מתנגד להפעלתו. שגי חברים שמרניים של הפרלמנט הבריטי הגישו השבוע הצעה לביטולו במולדתו הבריטית, אחרי שבית הלורדים כבר אישר את הביטול. האם לא ימצא שר המשפטים עוז ללכת בדרכם?
הוא הדין לגבי הפסקת הדיון. האם נתחמק מן הבעיה על-ידי הקטנת העונש מעשר לחמש שנים (סעיף 175)? האם לא נמצא את העוז לחסל שרידים של מוסר אשר אבד עליו הכלח?
5ץ: האם כל חברי-הכנסת מוכרחים לשמוע?
אני מתלונן, כבוד השר, על עצם הנסיון לתקן את פקודת החוק הפלילי משנת 1936 טלאי על גבי טלאי, במקום להחליפה כליל בחוק פלילי ישראלי, שלם ומותאם לצורכי חיינו. הפקודה הישנה ניתנה על-ידי הדיקטטורה הקולוניאלית הבריטית למען ה״נייטביס״. האם יש טעם לתקנה, במקום לגבש במקומה חוק מתקדם, דמוקרטי ומודרני ?
הנה, למשל, סעיף 67(1) לפקודה, הקובע כי כל המנסה לארגן בישראל נסיון לפגוע בחוקתה או במישטרה של מדינה אחרת, צפוי לעשר שנות מאסר, וזה בין שאותה מדינה ידידותית לישראל ובין שאיננה ידידותית. פירוש הדבר, שאילו היו מנהיגי הכורדים יושבים בישראל, והיו מכאן מנהלים את מלחמת השיחרור שלהם להפלת המישטר הפאשיסט’ בעיראק, היה בכך משום מעשה עבירה. וגם על סעיף זה העיר בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כי ״הוא מהווה יצור מוזר ומשונה בחוקי ארצנו, שאין לו אח ורע בחוקי האומות.״ הצעת החוק אינה מבטלת סעיף זה, אלא מקטינה את העונש מעשר לשבע שנים.
החמרה בלתי-מוצדקת מוצעת לגבי סעיף 179 לפקודה, הדן בפירסום ״דברי תועבה״. מוצע כאן להחמיר את העונש משלושה חודשים לשלוש שנים. תמהני מה מסתתר מאחורי הצעה תמוהה זו. מושגי הציבור משתנים. מה שהיה אתמול בגדר ״דבר תועבה* נהפך היום ליצירתמופת ספרותית. קחו את הספר ״מאהבה של הליידי צ׳טרלי״; איזה מאבק •משפטי התנהל סביבו