כך הבאנו, כאסמכתא, כתבה מהעתון ניו-יורק הראלד טריביון, בו סורסו הסקודות החדשות שניתנו לחיילי® האמריקאיים בדרום ויאט-נאם.
פקודות אלה אומרות שאזורים שלמים -שוחררו״ להפצצה ללא הבחנה מן האוויר. הכוונה היא להשמיד את כל הכפרים, הבתים והתבואות במחוזות נרחבים, שגודלם עולה על גודל ישראל, כדי ל-בער״ את לוחמי הזזיאט-קונג. האוכלוסיה המקומית נועדה לגירוש למחנות-ריכוז מרוחקים - במיקרה הטוב ביותר. לא קשה לדמיין מה קורה למעשה, כאשר חיל-האוויר האדיר ביותר בעולם משמיד מאות כפרים באופן שיטתי.
דברי אבנרי עוררו תגובות נזעמות מצד כמה ה״כיס, ובראשם הכהן. הכהן ציין כי לא רק האמריקאים לוחמים כך, אלא גם אויביהם. תשובתו של אבנרי באמצעות קריאת-ביניים: -עלינו לגנות דרכי-לוחמה כאלד״ יהיו המבצעים אשר יהיו.״
תמיכה בקו שלנו נמצאה דווקא בדברי ח״כ יצחק רפאל, שתבע להרים את הקול נגד השמדת-העם בכורדיסתאן, אנגולה וסודאן הדרומית, ואילו דובר מפ״ם הסתפק, משום-מה בדיבורים על הנאצים.
הכנסת מוותרת בקלות רבה על סמכויותיה. היא מרבה להעביר סמכויות לשרי הממשלה, מבלי שהיא קובעת מבחנים וקריטריונים אוביקטיביים לחקיקת השרים. זהו, אגב, אחד מקוויו האופיניים של כל מישטר פרוטקציוניסטי. ברגע שהדברים מסורים לשיקול דעת, ללא מבחנים אחידים ומשותפים החלים על כולם נפרץ הסכר ונפתח פתח רחב להעדפה, לפרוטקציוניזם.
למרבה הצער משלימים מרבית הח״כים עם המצב ומקבלים אותו כגזירה מחוייבת מציאות. אנו הרואים בחרדה את ירידת השפעתו של בית המחוקקים במערכת כוחות השלטון במדינה, התרענו על כך לא אחת.
הממשלה הציעה לכנסת - להאריך את סמכות שר האוצר (באמצעות נגיד בנק ישראל) לאסור פתיחת סניפים חדשים לבנקים. בדרך האופיינית לד״ עשתה זאת בצורה שהעניקה לשר סמכויות בלתי-מוגבלות. הצענו להחזיר את הצעת-החוק לממשלה:
חבר-הכנסת שם-מוב חילק את הנושא לשתי אסכולות: אלה הרוצים להקל את הפיקוח, ואלה הרוצים להחמיר את הפיקוח. אני הייתי רוצה להתעכב על השקפתה של אסכולה שלישית, עליה רמז חבר-הכגסת שם-טוב במשפט האחרון של נאומו - לפי אילו נורמות מפקחים, ולפי איזה חוק מפקחים. אנו חוזרים כאן לבעיה החוזרת ונשנית כמעט לגבי כל הענינים שהממשלה מביאה לפגי הכנסת: העברת סמכויות הכנסת לרשות המבצעת.
פקודת הבנקאות הנהוגה אצלנו היא פקודה קולוניאלית מובהקת, המקנה סמכויות עצומות לשר האוצר ולממשלה, מבלי שהיא קובעת נורמות מחייבות. במקום להטליא פקודה זו לפרקים, (התיקון המוצע הוא השמיני במספר), יפה היתה עושה הממשלה אילו היתה מביאה לפני הכנסת חוק חדש, חוק עם הגדרות ברורות, הקובעות באופן חד-משמעי מתי מותר להעניק רשיון לבנק ומתי אין להעניקו.
אסור להשאיר שיקול-דעת מוחלט בידי שר האוצר, היכול להחליט להעניק רשיונות למעונייך זה או אחר, לפי אופן הצבעת סיעתו בכנסת. למשל אותה פרשה שעליה רמז חבר-הכנסת באדר, ואינני רוצה לחזור על מה שקרה אז, בנושא שהיה אז בין השרים דאז והסיעה שישנה היום.
סיעתנו מתנגדת לכל חוק המעניק שיקול-דעת אבסולוטי לשר הנוגע בדבר, אלא אם כן נקבעות בו גורמות בסיסיות, אובייקטיביות, ותחומים ברורים לשיקול-דעת זה.
סיעתנו תציע לכנסת להחזיר את הצעת-החוק לממשלה. מסירת סמכויות ביצוע מסוג זה לרשות הנוגעת בדבר אינה בהתאם לעקרון שלטון החוק. אם מעוניינת הממשלה להסדיר נושא זה, טוב תעשה אם תביא לפני הכנסת הצעת-חוק מתוקנת וברורה.