עובדים בדרך כלל באמצע השנה. אם הסטודנט הממוצע עבד בכלל, הרי עבד בחופש הגדול הקודם. לכן אני מציע שיטי קטן, אבל חשוב: שהחוק יכיר כמודד בשכר שקיבל הסטודנט לא בחצי-השנה שלפני גיוסו, אלא בתקופה של 14 חודש, כדי לכלול בזה את שכרו בחופש הקודם.
יש לקחת בחשבון עובדה יסודית לגבי סטודנט המשרת במילואים בעת חופשתו. אין זה תמיד נכון שהוא משרת במילואים בחופשתו. אם הסטודנט נבחן במועד ב׳, הרי חופשתו היתה צריכה לשמש הכנה לבחינות. אם הוא נקרא בחופשה זו למילואים, זה מטיל עליו מעמסה גדולה מאוד. זה מפלה אותו לרעה לגבי הסטודנט שלא נקרא למילואים. לכן אני סבור שצריך להתייחס באופן ליברלי לתביעתו הכספית.
עוד באותו יום הגשנו לוועדה הסתייגות, בה תבענו לקבוע לסטודנטים מינימום של 350 ליי לחודש. ועדת העבודה לא שוכנעה. חזרנו ונסינו לשכנע את הכנסת כולה בעת הנמקת ההסתייגות, אך גם כאן לא הצלחנו:
...אנו מציעים לעשות חוק טוב לחוק יותר טוב. העניין הוא כזה: מגייסים סטודנט למילואים בתקופת חופשתו. זוהי התקופה היחידה בשנה בה הוא יכול לעבוד. לכן יש לפצות אותו באופן סביר על ההכנסה המעשית שיכול היה להשתכר, ומבחינה זו אנו מציעים שני תיקונים שהם קטנים, אבל חשובים מאד לסטודנטים, להם נוגע הדבר.
(א) החוק המוצע אומר כי המינימום לחישוב שכרו של סטודנט שאינו עובד יהיה 260 לירות,
אנו אומרים כי בדרך כלל סטודנט, אם הוא משתכר, אינו משתכר סכום כה מינימלי. הוא משתכר סכום גדול יותר, כי הוא מהווה כוה-עבודה מעולה יותר. אנו מציעים, איפוא, להעלות את המינימום הקיים ל-350 לירות.
מבחינת אוצר-המדינה מדובר על סכום קטן למדי, אבל לסטודנטים הנוגעים בדבר זהו דבר חשוב מאד.
(ב) החוק אומר שאם עבד סטודנט במשך ארבעה חודשים שקדמו לשירותו במילואים, ייחשב שכרו לפי מה שהשתכר בתקופה זו. כאן יש עניין של הגיון. אם סטודנט עבד לפני גיוסו למילואים, הרי כמעט בכל המיקרים עבד בתקופת חופשתו המוקדמת, לפני שנה.
על כן אנו מציעים שהבסיס לחישוב שכרו יהיה השכר שהשתכר בחופשתו הקודמת. נראה שאין אוזנו של הבית כרוייד. לבעיות הסטודנטים הצעירים. הסתייגויותינו נידחו ברוב גדול, כשרק הקומוניסטים וח״ב ליברלי אחד (יוסף תמיר) מצביעים עם אבנרי.
אחרי מלחמת ששת הימים התעוררה בכל חריפותה שאלת התגמולים לשאירי חללי המלחמה ונכי צה״ל.
בכל דיון על נושאים אלה תבענו להגדיל את התשלומים ועוררנו בעיות עקרוניות, שגררו לא אחת את הכנסת לוויכוח עקרוני.
אשר לקרובי החללים:
עיינתי השבוע בחוברת משרד-הבטחון על התגמולים לשאירי חללי צה״ל, ואני ׳מוכרח לומר שממש נחרדתי.
אנחנו עם היכול להרשות לעצמו להיות קצת יותר נדיב, אם המלה ״נדיב״ היא בכלל במקומה כאן, כי הנדיבות היתה בכיוון הפוך. אני מבקש את הממשלה וגם את ועדת הכספים...
ישראל קרגמן : היגדילו את התשלומים.
אורי אבנרי: אני חושש שלא מספיק.