מביתן שהיושבת-ראש הפסיקה אותנו, לא יכולנו להביע את שאר תביעותינו בשטח המשפטי. תן כללו, בין השאר:
• מתן סמכות לבית-המשפט לסתום את ה״חורים׳, בחוק - כלומר להחליט לפי שיקול-דעתו דברים שלא נקבעו בחוק. על אפשרות זו, הקיימת בשווייץ, רמז גם שר-המשפטים.
<• מתן סמכות לבית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, לפסול או לבטל כל חוק של הכנסת, הפוגע בחרויות-היסוד של האזרח ובכבוד-האדם, כל עוד לא נתקבלה חוקה הנותנת לבית-המשפט סמכות כזאת.
י• לתקן את הסחבת בבתי-המשפט, לשים קץ לעינויי הפרקליטים והעדים, להעלות את משכורות השופטים, לחסל את הליקויים הנוראים של ההוצאה-לפועל, הפועלת עדיין לפי החוק התורכי•*
• להתקין מערכת-שיפוט לעניינים אדמיניסטראטיביים, שתוכל לפסול מעשים של מנגנון-השלטון גם מבחינת שיקוליהם העקרוניים. (כיום יכול בית-המשפט לפסול מעשים כאלה רק אם הוכחה ״שרירות״, דבר שכמעט אין אפשרות להוכיחו.)
בכל רחבי העולם הונפו דגלי המרד של האינטליגנציה הצעירה - מהפיכה נגד החברה הישנה, נגד חוקיה, נגד שופטיה ושוטריה. לכאורה היה זה מרד מבולבל. הסטודנטים של צרפת מרדו בדה-גול ובמפלגה הקומוניסטית, תחת דגלים אדומים ושחורים, על רקע התמונות של צ׳ה מוארה.
בארצות הברית, עריסת המרד הזה, קידשו הצעירים מלחמה על לינדון ג׳ונסון ואלופי הפנטאגון: בפולין ובצ׳כוסלובקיה הם קראו תגר על הבוסים של האוליגרכיה הקומוניסטית. בפרנקפורט הם לחמו בחוקי חירום, בברלין נגד המונופול של איל-עתונות שוביניסטי, בבלגרד נגד עריצות של שוטרים קומוניסטים, באוכספורד נגד מסורות שאבד עליהן הכלח, ברומא נגד השלטון הישן.
דגלים שונים, סיסמות שונות, עמים שונים, לשונות שונות - ובכל זאת דור אחד, מהפיכה אחת, מטרה אחת.
באופן מודע או בלתי מודע, בבירור או במעורפל - מבטאות כל המרידות האלה את המרד של הדור הצעיר, ובראשו האינטליגנציה הצעירה, נגד המימסד הקיים בכל מקום, נגד שלטון הדור הקשיש, שרגליו עומדות על קרקע המציאות של המאה שעברה, וראשו מרחף בעננים של דוגמות ודוקטרינות, שמקורן בימי מתושלח.
דור זה - דור ימי האטום, דור העידן הטכנולוגי, דור החברה התעשייתית העממית - דור זה מחפש פתרונות חדשים, מציאות חדשה, משטר חיים חדש.
הוא רוצה בצדק חברתי, ועל כן הוא מניף את תמונתו של צ׳ה גווארה - לא מפני שהיה קומוניסט דווקא, אלא מפני שהיה מוכן להקריב את חייו למען העשוקים. הוא רוצה בחופש - ועל כן הוא מניף את הדגל האדום, זה הדגל הקלאסי של התקוממות נגד העריצות של מישטר קפוא ומאובן. הוא רוצה ביושר, ולכן הוא שורף את עיתוני המימסד בכל מקום, ומואס בנאומים של פוליטיקאים שוביניסטיים במערב וקומוניסטיים במזרח - שההבדל ביניהם קטן והולך, כיוון שכולם שייכים למימסד עולמי, המעוניין בשמירת הסטאטוס קוו.
והוא מפר את החוק - על הבריקאדות של פאריס, באולמות האוניברסיטה של רומא, ברחובות וארשה. הוא מפר את החוק - מפני שהחוק הוא הביטוי העליון של המישטר, מכשיר הכפייה שבאמצעותו שומר המיבנה הישן על שלטונו מול פני כל חידוש.
מהפיכה זו פסחה אמנם - עד כה - על ישראל, אך לא מפני שהנוער הישראלי שונה מעמיתיו, ולא מפני שהוא אדיש או רדום. הנוער הישראלי חי במציאות של ארצו, והוא יודע כי הבטחת הבטחון והשגת השלום קודמות לפתרון הבעיות הפנימיות.
* כשנתיים לאחר מכן נתקבל חוק הוצאה לפועל ישראלי.