המוקש החמישי: הגנה קיצונית על התובע והמאשים, תוך שלילת הגנה סבירה מן הנתבע ומן הנאשם.
פומביות המשפט נפגעה ללא תקנה. המכשיר המשפטי העיקרי לחשיפת האמת ולעשיית צדק - חקירת שתי-וערב - צומצם באופן דראסטי.
מה עשתה הממשלה אחרי כל ההבטחות ערב-הבחירות, אחרי כל ההכאה-על-חטא, אחרי שאמרה לציבור: ״אשמתי, פשעתי,״ אחרי הדחת שר-המשפטים שהיה אחראי לחיקוק זה? מה עושה הממשלה עכשיו?
כולם מכירים את הבדיחה על העז שהכניס הרב לדירה. לא אחזור עליה. כאן אי-אפשר לדבר על עז. כאן הכניס שר-המשפטים דוב יוסף להקה של פילים. ועכשיו בא שר-המשפטים הנוכחי, ומוציא פילון קטן.
אליבא דדוב יוסף, צריך היה לתלות את העיתונות, ולבתר את גופתה לארבעה בתרים. לפי הצעת התיקון, די בהושבתה ההומאנית על כיסא חשמלי.
מה מציע התיקון.
הגדרת ״לשון הרע״ - נשארה כולה על כנד״ כלומר, המוקש הראשון נשאר.
שלילת ההגנה של ״אמת דיברתי״ - נשארה בעינה. יש רק שינוי קל, ובהחלט בלתימהותי, יהיה צורך להוכיח שהיד. בפירסום ״עניין ציבורי״, תחת ההגדרה הקודמת של ״עניין לציבור״, ונמחקה התוספת של ״אי-חריגה מעניין לציבור״.
זהו פרט קטן מאד. התוספת היתה בלתי-מהותית. כאשר אתה צריך להוכיח עני? ציבורי, ממילא אתה צריך להוכיח שלא חרגת ממנו. לכן, על-ידי מחיקת פסוק זה, מאומה לא השתנה.
תמיר: זה היד. פיל שלם.
אבנרי: אני רואה שאתה מגן על הממשלה. אולי הממשלה דריכה לשמוח על׳כך. אני איני רואה כתפקידי להגן על הממשלי״
תמיר: זה לא היד. פילי
אמרי: העיקר הוא שבוטלה ההגנה של ״אמת דיברתי״. הוסיפו עליה את הצורך להוכיח ״עניין ציבורי״ ושלא היתה ״חריגה מהעניין הציבורי״. ה״חריגה מעניין ציבורי* היא רק קטע של זנב. העיקר הוא שנשאר הצורך להוכיח ״עניין ציבורי״, דבר שאינו ניתן להוכחד״
חאוזנר: מדוע?
אבנרי: עיתון - ואני מדבר כאיש המיקצוע - מעבד ביום אלפי עובדות. קח, למשל,
עתון-ערב, בו מופיעות אלפי עובדות בגליון של יום אחד. אספקת החומר למכונות הרוטציה נעשית במהירות קדחתנית. העורך חייב לשבת ולשקוד על כל עובדה, לא רק אם היא אמת,
אלא גם אם הוא יכול להוכיח שהיא אמת, כאשר אינו יכול ואינו רוצה לגלות את מקורות האינפורמציה. העורך צריך לחשוב אם יוכל להוכיח בפני השופט ״אמת דיברתי״. מבלי לחשוף את מקורות האינפורמציה. אתה מתאר לך שיוכל, בעבודה קדחתנית זו, לשקול גם אם כל אחת מאלף העובדות של הגליון היא בעלת ״עניין ציבורי״ ?
תמיר: יש דרך להימנע מכך - לעסוק יותר בעניינים ציבוריים, ופחות בעניינים פרטיים.
אבנרי: ״עניין ציבורי״, חבר-הכנסת תמיר, כיצד תגדיר אותו?
אינני בטוח לגמרי אם ההגדרה שלך תהא תואמת את ההגדרה שלי, או להיפך. ואיעי בטוח נם איזו הגדרה תהיה סימפטית יותר.
זה מגוחך במיקצת שאתה ואני מתווכחים בינינו, במקום שנתווכח עם מי שצריך להתוזכח.
אבל אם כבר מתווכחים : במשפט שאתה הופעת בו,* אתה שאלת אם פלוני ביקר בבארים ובמסעדה בכפר שמריהו - האם היה לזה ״עניין ציבורי• ? אתה הצגת במשפט עשרות שאלות,
• הסדנה למשפט עמום בן-גוריון.