עצם לידתו של דיון זד. היה בלתי-רציני. שישה חברי-כנסת הגישו בשעתו הצעות-לםדר-היום בקשר et הוזאראקות בשכונת-התקוזה• כולם דיברו, סגן-השר ענה ארוכות. כל זה כדי להחלים, בסופו של דבר. לקיים דיון כללי במליאה.
פאשר הגיע תור הדיון הכללי, היתה המליאה כמעט ריקה. בזה אחר זה עלו דוברי הסיעות. כל אוזד נאם בנוסח .הפיל והשאלה היהודית״ - אלא שלכל אחד היה פיל משלו. זה דיבר על הדו/ זה על תנועותתנוער החלוציות, זה על המהפכה הקומוניסטית, וכו, וכו׳.
תחילה היה עם לבנו להקדיש את דברינו בוויכוח זה לניתוח ענייני של בעיית כנופיות-הנועד והדרכים להילחם בה. אך נוכחנו לדעת כי במסגרת דיון זה אין מקום לכך - כי הוא הפך כולו לוויכוח טפל על השקפות-עולם. החלטנו, אפוא, לדבר על השקפות-עולם - ועל פשיטות-הרגל שלהן.
בפתיחת דברינו, היתה הכנסת כמעט■ ריקד״ אך קריאות-הביניים הסוערות, שזכינו להן, משכו לאולם, בהדרגה, את יושבי המזנון. בפרוטוקול הרישמי של הכנסת, בו לא נרשמו כל קריאות-הביניים הנרגזוו/ גראים הדברים כך:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פרוטוקול נחמד.
אני אומר זאת, כי יש בכנסת תופעות שעדיין לא התרגלתי אליהן. עדיין לא התרגלתי לכך שהכנסת דנה במשהו, ומחליטה ברוב קולות שלא להעביר אותו לדיון בוועדה, אלא לקיים דווקא דיון במליאה - והנה אתם רואים איך נראית המליאה כאשר הנושא עולה על סדר-יומה.
ישנן סיעות שלמות הנעדרות כרגע מן האולם, סיעות שהצביעו בעד קיום הדיון במליאת הכנסת. לא נוכח כאן איש מסיעת גח״ל...
עוזיאל: יש.
אבנרי: ובכן, יש אחד מסיעת גח״ל. אין איש מסיעת מפ״ם■
נבון: תגיד מילה טובה על רפ״י.
אבנרי: יש לציין את סיעת רפ״י, הבולטת בנוכחותה.
אם בעיית הגוער איננה חשובה כל-כך, ואם ההתפרעויות בשכונות אינן כה חשובות למה להצביע בעד קיום דיון בכנסת, ולהעסיק את הבית הנכבד, העולה למדינה כסף רב, בדיון שאינו חשוב?
יש לי ההרגשה שחוסר הנוכחות היום ואתמול מביע את דעת הכנסת יותר מאשר ההצבעה אז, כשהוחלט על קיום דיון במליאה.
ולעניין עצמו: הקשבתי בדריכות רבה לנאומים המלומדים שהושמעו בוויכוח זה אתמול דהיום. אך תוך כדי שמיעה התגנב ללבי החשש, שהתחלפו כאן היוצרות. לא הגוער, שהכנסת מדברת עליו, הוא תלוש. אלא הכנסת תלושה מן המציאות של הנוער.
שמענו נאומים מזהירים של נוסטלגיה ואלגיות לקיבוץ שלפני דור, לבית היהודי החם מלפני שגי דורות. אך מה לכל זה, רבותי חברי-הכנסת, ולמציאות זו שאנו מדברים עליה ביום - המציאות של נוער-השכונות בישראל של 1965?
היה לי הכבוד המפוקפק, אדוני היושב-ראש, להיות מוזמן לחאראקה בשכונת התקווה על-ידי אחד המשתתפים. חזיתי במחזה זה, דיברתי עם המשתתפים. תוך כדי שיחה עמם שאלתי את עצמי: במה שונים צעירים אלה מאחיהם המבוגרים מלפני שבע-עשרה שנה?
היה לי הכבוד - הלא מפוקפק, אני מקווה - לשרת דווקא עם בני שכונת-התקווה בחטיבת גבעתי, בימי המלחמה. לא היה בחטיבה חומר טוב יותר ומסור יותר למדינה ולמולדת, מאשר בני השכונות, שהיו עמוד השדרה של גדודי גבעתי. ראיתי אותם אז, ושמעתי את התקוות