הגדולות שנשמעו אז בשיחותיהם - הציפייה למדינה החדשה, לחברה החדשה ולמציאות החדשה שתקום לאחר המלחמה.
והנה - אחיהם של אותם הצעירים, בני אותן השכונות, עורכים את החאראקה. אותו נוער, אותו מרץ-נעורים, אותו יצר בריא וחיובי, להרפתקה - מושקעים עתה במלאכת ההרס.
מדוע?
ישנן תשובות רבות. אך על כולן מאפילה תשובה אחת: כי הציפייה הגדולה של אז הופרכה בגסות ובאכזריות במציאות של המדינה. במקום המישטר שבני שכונת התקווה חלמו עליו אז - מישטר של טוהר, צדק ושוויון - נשאר על כנו המישטר שהם מאסו בו בבר אז, ושהם מואסים בו כיום שבעתיים.
כאן, בוויכוח, נתקבל הרושם כאילו המישטר מספיד את הנוער, בעוד שלמעשה הנוער הוא המספיד את המישטר.
מה המישטר הזה נותן לבני התקווה? במה הוא נותן טעם ותוחלת לחייהם?
דובר כאן הרבה על הדת. חבר-הכנסת הרב לוין, בנאום נרגש ומרגש, העלה לנגד עינינו אמש את האידיליה של העיירה היהודית בפולין, בסוף המאה שעברה. אולי הוא עורר רגשות קינאה בלב אותם מאיתנו שלא זכו לכך. אבל, רבותי חברי-הכנסת, העיירה הזאת איננה עוד, ושבונת התקווה ישנה.
בני השכונות באים, ברובם המכריע, מבתים דתיים. רבים מהם עברו בתי-ספר דתיים. והרי דווקא התפרעויות אלה מוכיחות כי בית-הספר הדתי, בדיוק כמו בית-הספר החילוני. פשם את הרגל.
קריאה (מספסלי אגו״י): זה לא מדויק!
אבנרי: אני מקווה, שבדברי הסיכום יתן לנו שר-החינוך סקירה על הנקודה המעניינת הזאת, החוזרת בודיכוחים אלה - סטסיסמיקה על חלוקת נוער-השכונות בין בתי-הספר הדתיים והחילוניים בשכונות.
זוארץ: ישנה סטטיסטיקה כזאת.
קריאה (מספסלי חרות): איך אפשר לדעת איפה למדו משתתפי החאראקה ?
אבנרי: יש כאן טעות לגבי המצב. לא מיספר צעירים עושה חאראקה, אלא השכונה כולה חוזה בחאראקה. אלפי אנשים מסתכלים בה בהתלהבות ובהערצה. הם מילאו את המדפסות והרחובות. זאת תופעה של השכונות. מדובר כאן על תופעה חדשה לגמרי. זוהי תופעה מסוכנת מאוד, מפני שזו רק התחלה. איננו יודעים לאן נגיע. אנחנו עלולים להגיע, תוך שנים מעטות,
לדעתי, לתופעות הקיימות בניו-יורק, של מלחמת-כנופיות בנשק, עם פצועים והרוגים.
נחזור אל הדת. לדור זה אין אלוהים - אם טוב הדבר ואם רע, זהו המצב.
כץ: תלוי אצל מי הוא אינו. אצל המתפרקים !
אבנרי: אני מדבר על נוער מסויים, שהוא נושא הוויכוח.
פרוש: אשר התחנך ככה.
אבנרי: יכולים אתם לחוקק בכנסת חוק אשר יחייב כל אדם צעיר באת להאמין באלוהיו/
יכולים אתם להעביר את כל החינוך בארץ לרשת-החינוך הדתית או העצמאית. יכולים אתם להקים עוד עשרה בנקים של אגודת-ישראל. האם בזה תכריחו אפילו נער אחד בשכונת-התקווה שלא מאמין באלוהים - להאמין באלוהים ?
לוין: אתה אומר שהילדים האלה לומדים בבית ספר דתי - ואינם מאמינים באלוהים. זה אותם הילדים.
אבנרי: חבר-הכנסת לוין, לפי דעתי זהו נוער מתקומם, זהו נוער אשר בא ברובו הגדול