מילואים מקבלים שוברים במיקרים מסויימים. מדוע לא יקבל אותם החייל בשירות סדיר, המקדיש למדינה שנתיים והצי מחייו?
פתרון מס, 3: עידוד בעלי המכוניות הפרטיות לאסוף את כל החיילים בטרמפים.
זהו עניין של הסברה, וחברי-הכנסת בוודאי ישמשו לכך דוגמה אישית. אבל זה גם עניין מעשי. נהגים רבים מהססים לאסוף טרמפיסטים, מחשש פן יתחייבו בתשלום פיצויים גדולים במיקרה של תאונה.
לדעתי ניתן לפתור את הבעייה, אם הבטח המדינה עצמה את כל החיילים למיקרה של תאונה בעת הנסיעה בטרמפים - ובזאת תשחרר לחלוטין את הנהגים מכל אחריות לפורענות שתבוא עליהם בעיקבות נדיבות ליבם.*
אני משוכנע שהכנסת, אם תיתן את דעתה על בעייה זו, המצא דרכים נוספות. ואולי בכלל תיתן את דעתה, תוך כדי כך, גם על גובה שכרם של החיילים, כשאלה בפני עצמה.
אין דמיון בין צה״ל ובין שום צבא אחר בעולם, ואין יחסנו לצה״ל צריך להיות דומה
ליחס כל אומה אחרת לצבאה. צבאנו הוא צבא העם, צבא-אזרחים, צבא חלוצי, וזה מטיל חובה מיוחדת על העם.
לכן אל-נא יביאו לנו דוגמות ממדינות אחרות, ומצבאות אחרים - ביניהם צבאות שבהם משתכר הטוראי פי עשרה מהטוראי האפור שלנו. בכל הנוגע לצבא - אנו מדינה מיוחדת, ויהיו-גא גם הסידורים מיוחדים.
אני מבקש אתכם, רבותי חברי-הכנסת, להצביע בעד דיון בעניין זה - ויהיה זה,
מצידנו, תשלום קטן על חשבון החוב הגדול שכולנו חבים לאותם המוסרים את מיטב שטת חייהם למען בטחוטו ושלומנו.
לנושא זה חזרנו מספר פעמים. הישגנו גם הישגים. סגן השר הבטיח להסדיר את ביטוח* החיילים
המוסעים כטרמפיסטים, שר האוצר הודיע מעל במת הכנסת בתשובה לשאילתה שלנו, כי יורה לכל הנוהגים
ברכב ממשלתי לאסוף חיילים טרמפיסטים. לקראת תום הכנסת השישית הושג הסדר כולל יותר.
אם חלה הקלה כלשהי בכבישי הארץ - לנו היה חלק נכבד בכך.
החינוך הוא בבואה נאמנה של המישטר השורר במדינה. כאן אתה מוצא את כל אותן מטבעות לשוניות :אשר טבעו העסקנים למיניהם יוצאי ארצות מזרח-אירופה, שעל פי מושגיהם המיושנים חיים אנו עד עצם היום הזה. כאן אתה ניתקל בזרמים למיניהם, אשר לכאורה בוטלו מכבר, אבל הממשיכים להתקיים עד עצם היום הזה: חינוך ממלכתי-דתי בצד חינוך ממלכתי, בתי-ספר של אגודת ישראל, ועוד. מובן שמשלם המיסים הישראלי מממן את כל הפסיפס הרב-גווני של ״ערכים״ ותוכניות לימוד, על מנת לשמור על המיבנה הקונפדרלי של המדינה.
כאן אתה גם נתקל בתוכניות לימוד המותאמות לצרכיה של העיירה המיזרח-אירופית, ושאין בהן כמעט •מאומה משורשיה ההיסטוריים הרצופים של ארץ המולדת ומיקומה הגיאוגרפי של המדינה, שלא לדבר על ערכים כלל אנושיים ומושגי יסוד רוחניים ותרבותיים.
בעת אחד הדיונים על תקציב משרד החינוך והתרבות הועמדו לרשותנו עשר דקות; עשר דקות אשר נוצלו •על-ידינו עד תום. קראנו בהן למהפכה חינוכית:
החינוך של היום - הוא העם של מחר.
* בעקבות הלחץ שהפעלנו הונהג ביטוח כזה לחיילי צה״ל.