מרבים לדבר אצלנו על בניין הארץ. משקיעים בכך כספים עצומים. אולם חשוב מבניין הארץ - בניין העם.
תפקידו של כל מישטר הוא, בראש וראשונה, לקבוע סולם של עדיפויות לגבי משימותיו והשקעת משאביו, הכספיים והאנושיים. סולם העדיפויות הוא תמונת המישטר.
לדעת תנועתנו, חייב החינוך לעמוד בראש סולם העדיפויות של מדינת ישראל - יחד עם הבטחת בטחון-המדינה והשגת השלום. יתר על כן: גם הבטחון וגם השלום כרוכים ומותגים ברמת החינוך.
יש הרבה אנשים טובים במערכת החינוך. יש לא מעט רעיונות טובים, ולא מעט תוכניות חיוביות. על חלק מהן שמענו מפי השר - ולחלק מן החלק הזה אנחנו מסכימים, כמו לגבי הקמת בית-ספר מקיף והקמת מיכללות.
אולם, אדוני השר, כל הרעיונות והתוכניות האלה הם כאין וכאפס לעומת הדרוש, לעומת הציווי העצום המזדקר לעינינו. אין לנו הרגשה כי משרד-החינוך, כמו שהוא היום, תואם את חומרת המצב. את גודל המהפכה הדרושה.
היינו רוצים לראות משרד-חינוך מהפכני בגישתו וביכולתו, משרד שהוא מלא וגדוש באנשים צעירים, דינאמיים, שופעי-רעיונות, חדשניים, הכופרים בשיגרת רעיונית ואירגונית.
משרד כזו/ למרבה הצער, אין. המשרד מלא מלמדים-בדימום, שעולמם הרוחני עוצב לפני שגי דורות. האווירה הביורוקראטית של המשרד היא מן המפורסמות גם במנגנון הממשלתי שלנו, וכל מורה יודע זאת מנסיונו.
כבוד היושב-ראש, היינו רוצים לדבר על בעיות רבות. על הצורך להרחיב את רשתהחיטך העל-יסודי, כדי שכל נער מוכשר יוכל להיקלט ללא בעיות כספיות• כדי שלא ייפסל נער מוכשר מפני שלא קיבל מיטען מתאים בבית, או מפני שלא למד בבית-ספר יסודי בעל רמה מספקת, או מפני שהוא צריך להרוויח כסף למחיית משפחתו.
לגבי, אישית, זוהי נקודה רגישה מאוד, כי בגיל 13 נאלצתי גם אני לנטוש את ביתהספר היסודי, לפגי סיומו, כדי לעזור בפרנסת משפחתי.
הבעיה העיקרית אינה רק מתן הזדמנות שווה סתם לכל הנערים, אלא גם מתן הזדמנויות שוות-ערך.
היינו רוצים לדבר על בעייה משוועת: רמתם של כוחות ההוראה החדשים בחינוך היסודי. היינו רוצים לדבר על החינוך הניתן לערבים.
היינו רוצים לדבר על רמת-הלימודים בבית-הספר התיכון, על הרמה של החינוך האוניברסיטאי ועל היקפו. אך מפאת קוצר הזמן העומד לרשותנו, נאלצים אט להסתפק בכמה נקודות, הנראות לבו חשובות במיוחד.
קודם כל, כבוד היושב-ראש, בעיית הזרמים.
״עם אחד היינו - עם אחד נהיה!״ - מדוע נעלמה סיסמה זו?
מבין כל ההאשמות שאנו מטיחים בפני חבר-הכנסת דויד בן-גוריון, זוהי אחת ההאשמות החמורות ביותר: שעם קום המדינה ויתר לעסקנים הדתיים, לשם נוחיות של קנוניה קואליציונית, על רעיון החינוך הממלכתי הבלעדי.
חינוך ממלכתי יכול להיות רק אחד - אחד לדתיים ולחילוניים, אחד לעיבדיס ולערבים,