והתקופות, מן האדם הקדמון, תרבויות העמים השמיים הקדמונים, גיבורי ישראל ונביאיו, תקופת ביזנטיון ופריחת האיסלם, הצלבנים והממלוכים, צלאח אל-דין המוסלמי וידידו הרמב״ם היהודי, התחייה העיברית החדשה והתחדשות התנועה הלאומית הערבית, ועד מלחמת תש״ח והקמת מדינת-ישראל - כשלמות אחת ורצופה של היסטוריה מולדתית, רבדים על גבי רבדים, מיזוג התרבויות והשפעת-הגומלין ביניהן, תמונה מרחבית ואוניברסלית, תחת התרכזות בלעדית בתולדות הגולה, הרדיפות והפוגרומים. רק כך נחנך אדם שלם, מאוזן, נאמן למדינתו אך מוקיר את תרבות שכניו, גאה בשורשיו אך פתוח לקליטת ערכים כלל-אנושיים ורב-לאומיים.
תוכנית הלימודים שלנו היא מיושנת. היא התאימה ליישוב יהודי קטן ומנותק, לעולם שוביניסטי שבין שתי מלחמות העולם, לעדת נרדפים העמוסה בכל תסביכי הרדיפה. אין פלא שהנוער פונה עורף לתורה זו.
ולבסוף, כבוד היושב-ראש, מילה אחת על הפער בין ילדי-ותיקים וילדי-חדשים, בעיקר בגי ארצות-המזרח.
לפי הדו״ח המזעזע שכבר הזכרתי, קיים פער עצום בין ילדי עולים ובני היישוב הוותיק.
הציון הממוצע במיבחן הסקר היה 72 בקבוצת ילדי-העולים, לעומת 106 בקבוצת בני היישוב הוותיק. במושבי-עולים היה הציון הממוצע של הסקר: 55.6.
כבוד היושב-ראש, בית-הספר היסודי הוא הבסיס לכל חינוך. תיקונו קודם לתיקון כל ליקוי אחר, חמור ככל שיהיה. אל ישכיח דו״ח פראוור מלבנו את הצורך להתחיל בחינוךחובה בגן-הילדים, מגיל 3 או 4. יש לעשות מאמץ מהפכני כדי להשוות את בני העולים לבני הוותיקים, שגם חינוכם שלהם רחוק מלהיות כפי שדרוש.
אחרת, כבוד היושב-ראש, לא נבנה עם אחד - אלא שניים, ואולי יותר, ונזרע במו ידינו את זרע הפורענות.
את הדיון במיסגרתו הושמעו הדברים הנזכרים פתח השר זלמן ארן. בנאומו הארוך והמפורט, העשיר ארן .את הכנסת בנתונים סטטיסטיים רבים.
בלהט רב, בהתלהבות של מחנך צעיר, דיבר השר על מספרים. בכל מקום ראה גידול והתרחבות. קולו .הרועם וצורת פנייתו אל חברי-הכנסת, הזכירו שיעור בכיתה. הוא גער מעל הדוכן בח״כים המשוחחים עם עמיתיהם, ואף על קהל העיתונאים לא חסך: ״אני מבקש שקט בתא העיתונאים - אתם מפריעים לי״.
היה זה שיעור מוצלח, אלא שלמרבה הצער לא נוכחה בו מרבית הכיתה.
למרות שפע הנתונים והגידול הרב, סבר השר כי מערכת החינוך בישראל אינה ערוכה עדיין להתמודדות עם היעדים שלפניה - היא זקוקה להיערכות מחודשת.
לא, אין המשרד מתכזזן להנהיג תכנית לימודים חדשה, להוציא כמובן העמקת ערכי חינוך בתחום התודעה היהודית. ההיערכות צריכה להיעשות, לדעת ארן, במישור שונה לחלוטין. הריפורמה החינוכית תבוצע, לדבריו, על-ידי שינוי מיבנה בתי-הספר.*
השר החזיר את הכנסת מחדש לדו״ח פראוור. זה היה לאחר מכן אחד מצירי הוויכוח העיקריים, בו השתתפו הפעם רבים. מרביתם דיברו על הכל. נושאים לא חסרו: מערכת החינוך בכללה, חינוך על-יסוד"
תודעה יהודית, נשירת תלמידים, הכשרת מורים, המחסור במורות, אוניברסיטאות, יום-לימודים ארוך, העידן הסכנולוגי, וכו, וכו׳.
בדיונים שנערכו לאחר מכן במליאת הכנסת בשאלת הנהגת הרפורמה תמכנו בהנהגת הרפורמה המוצעת.