לקראת הדיון על משרד הבריאות הכינונו, בעבודה קפדנית וממושכת, שורה ארוכה של הצעות מעשיות, תוך התייעצות עם הרופאים הרבים שהצטרפו לתנועת הכוח החדש או המשתפים עימה פעולה. רק חלק קטן מהן יכולנו להשמיע, בסופו של דבר - כי את מרבית הזמן הקדשנו לתיכוח על ביטוח-בריאות ממלכתי.
כרטסת מרכזית: אנו מציעים להנהיג בישראל כרטיס-בריאות לכל תושב, מיום לידתו (או עלייתו). נולד אדם - ייפתח לו מייד כרטיס, בו יירשמו כל מחלה וטיפול, ובעיקר כל מחלד. שהגיעה לבית-חולים או למרפאה או למעבדה. הכרטסת תהיה מרכזית-ממלכתית, תעמוד לרשות כל רופא מוסמך, ושיטות-המיכון תאפשרנה ייעול גדול בטיפול.
עידוד ההתמחות: ישנה הרגשה כי בשנים האחרונות חלה הרעת בטיב היחסי של הרפואה. הרופאים הצעירים אינם מרוצים. הם נוסעים להשתלם בחוץ-לארץ, כיוון שנדמה להם שאינם יכולים להשתלם די צרכם בארץ. זה פותח פתח להגירה - ואל נשכח כי הרפואה היא המקצוע הבינלאומי ביותר בעולם.
יש צורך לעודד, להמריץ ולדרבן להתמחות שוטפת, בכל הגילים. כיום אין תוכנית קבועה להשתלמויות, ואין פיקוח על כך.
חיזוק הרופא הכללי: רמתם של רבים מן הרופאים ירודה למדי. חלק מהם הפכו רשמים ושוטרי-תנועה, המכוונים את החולים לרופאים-מומחים או לבתי-חולים.
תורנויות לילה: בכל תל-אביב, למשל, יש אחרי חצות רק רופא תורן אחד, במגן-דויד-אדום. קופת-החולים הכללית אינה מקיימת תורנות. מצב זה נותן אליבי לרופאים לנתק את הטלפון בלילה, אבל איך הוא יכול להתקבל על דעת הציבור. אילו היה קיים ביטוח ממלכתי. היתה המדינה דואגת לתורנות נאותה, תמורת תשלום הוגן לרופאים.
הוא הדין לגבי בתי-המרקחת. קיימת תורנות אמיתית רק עד עשר בערב. לאחר מכן חייב החולה לחפש את הרוקח בביתו, וזה לא פעם מרוחק.
המצב בבתי-חולים: מבלי להזכיר שמות, יש להתריע בבית זה על המצב המחפיר השורר בכמה בתי-חולים בארץ. האזרח מאבד את דמותו בהיכנסו לשם, הופך למיספר. המקום הוא בית-חרושת, ללא זיקה אנושית.
זה לא קל לתקן. בייחוד כשיש מחסור משווע באחיות - ובין האחיות שישנן, יש לא רק אחיות מסורות הראויות להערצה, אלא גם מיספר גובר והולך של אחיות המתייחסות באדישות אל חוליהן.
לעתים הדרך לאישפוז מובילה דרך מרפאתו הפרטית של מנהל המחלקה או של חברו בביתחולים אחר. חולים נאלצים לשלם כדי לקבל בדיקות ושרותים שאפשר לקבל בבית-החולים חינם. אנחנו מקווים שאלה הן תופעות יוצאות-דופן.
שיטות חדשות: על משרד-הבריאות להקים ועדה קבועה לחקירת שיטות חדשניות,
גם בלתי-מקובלות, גם כשיש נגדן דעות קדומות, כגון שיטות-ריפוי טבעיות. שיטות אלה נהוגות כיום כבר בארצות מתקדמות רבות, כמו ברית-המועצות, ועכשיו הן הודרות למערבאירופה, גרמניה וצרפת. בצרפת עומדים להנהיג אותן כמקצוע-חובה בבתי-הספר לרפואה.
פיקוח על המזון: חבל שהרפואה הישראלית נאלצת להקדיש את מיטב זמנה להתגוננות בפגי המיתקפה המרוכזת של האובסקוראנטיות הפסבדו-דתיות, כפי שזה בא לידי ביטוי גם היום בוויכוח זה, תחת להתרכז בפיתוח תודעה בריאותית מעולה, הנהגת חוקי מזון, פיקוח על הוספת רעלים למזונות, בעיית הסמים המשכרים, פיקוח על זיהום האוויר, ועוד ועוד.