יש צרכים שרבע מיליון אזרחים מכירים בחשיבותם. אינני יודע אם אתה מכיר בכך. יש צרכי בפחון, צרכי עליה, חיסול משכנות עוני, בעיות אבטלה, בעיית כבישים ותאורה במקום שאינם, ויש בעיות תרבות. ולא במובן שלך, אלא במובן שרבע מיליון אזרחים מסכימים להם.
אבנרי: גם אלה שנוסעים בשבת?
בך-מאיר: גם אלה שנוסעים בשבת אינם מסכימים עם התרבות שלך. יש להם תרבות אחרת.
אדוני היושב-ראש, דנו על נושא זה בוועדת הפנים. ובכלי עת שחבר ועדת-הפנים יבקש אינפורמציה על הנושא, אביאנה לפניו. אף פעם לא אתנגד להביא אינפורמציה ולדון עליה. אבל אינני רואה בהצעה זו דבר שיש לדון בו במליאת הכנסת ולכן אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום.
אחרי נאומו של סגן-השר, הורידה הכנסת פה אחד - נגד קולו היחיד של אורי אבנרי - את ההצעה מסדר-היום. אחר-כך הורידה ברוב דיעות הצעה של גח״ל, שביקשה להעביר את הצעתו של אבנרי לדיון באחת מוועדות-הכנסת. בעד הצעה זו הצביעו גח״ל, רפ״י ואבנרי. בתום הישיבה נמסרו שתי ״הודעות אישיות״: אחת של נמיר, שניסה להצדיק את פעולתו למען שפת-הים בת״א, ואחת של אבנרי, שהסתייג מהדברים שאמר סגן-השר על השבועון ״העולם הזה״.
העובדה שאנחנו עומדים ״בחוץ״, בבחינת 1 מול 119, בוטאה בצורה ברורה מעל דוכן הכנסת, בעת סיום אחד הדיונים על משרד-הפנים.
סגן שר-הפנים, בן-מאיר, אחד המוחות השנונים ביותר בכנסת, דיבר על במישאלה של דוברי כל המפלגות לחוקק חוק שיאסור על נבחרים עירוניים לעבור מסיעה אחת לשניה (״כלנתריזם״, על שם המועמד הירושלמי כלנתר).
בן-מאיר: ... אין אנחנו רוצים לעודד ניידות נבחרים... דומני שמחוץ לחבר״כנסת אחד - חבר-הכנסת אבנרי, הממשיך בשיטתו להיות יוצא-דופן בשיטותיו, ואשר היה בדעה שאין להפריע לניידות זאת ויש להשאיר אותה...
אבנרי: אל תכניסו אנשים כאלה לרשימות שלכם!
בן-מאיר: מלבד חבר-הכנסת אבנרי, איש מן המתווכחים לא היה שבע-נהת מהאפשרות של ניידות. יש למצוא לבעייה זאת סתרון.
כלומר: יש לעשות קנוניה של מזכירי המפלגות, באיצטלה של חוק, שיהפוך את המועמד גם באופן רישמי לרובוט בידי מפלגתו. אם ימרוד במפלגה - יסולק מכהונתו. זהו הפיתרון המבוקש.
סגן השר הוא למעשה האיש המופיע בשם המשרד בכנסת ומתוך הופעותיו נראה כי הוא הינו למעשה שרהפנים. עמדנו על-כך בראשית דברינו, בעת הדיון הכללי על משרד הפנים:
שמענו בעניין את סקירתו של השר - סליחה, של סגן-השר. וכאן המקום לומר! התופעה הזאת של שרים-נפקדים בולטת במשרד זה באופן מיוחד. יש שר שאין לו נגיעה של ממש לענייני-המשרד, ישנו משרד הכפוף כל-כולו לסגן-השר.
זהו דבר פסול מעיקרו. אם מר חיים משה שפירא צריך להיות השר הראשי מטעם מפד״ל ייקבע-נא מעמדו בהתאם למציאות, כשר קאבינטי בלי תיק, או כסגן ראש-הממשלה, ואילו