וכאן, כהערת ביניים, אנו רוצים להתנגד בחריפות למה שנקרא ״חוק נגד כלנתריזם״. נתגלתה היום אגודה מקצועית של מזכירי כל המפלגות, מקיר אל קיר, שיש להם אינטרס משותף למנוע התמרדות של נציגי מפלגות.

אם אדם אינו בעל רמה מוסרית מתאימה, אם הוא יכול למכור את עצמו בכל עת - אל תשימו אותו ברשימת-המועמדים שלכם!

אבל אם נבחר - הוא נבחר כאדם, כנבחר-ציבור, ולא תיתכן הגבלה כלשהי על זכותו לשנות את דעותיו ולהכריע על פי מצפונו (או חוסר-מצפונו) כאוות-נפשו.

אחרת, לשם מה בכלל דרושים נבחרי-ציבור? תקימו ועדה של מזכירי-המפלגות במקום,

וזו תכריע לפי המפתח.

היש צורך בעיריות ?

בכלל, כבוד היושב-ראש, יכול לבוא אפיקורוס ולשאול: האם יש צורך בעיריות בארצנו ? כל הארץ גודלה כשכונה אחת של העיר ניו-יורק, מבחינת האוכלוסיה. אין לנו מסורת עירונית, אין גאווה עירונית מיוחדת. תל-אביבי לא יאמר, כמו איש פלורנץ: ״אני פלורגטיני, ורק אחר-כך איטלקי.״ (אולי חוץ מאנשי ירושלים וכפר-סבא).

אולם אפילו אם לא נרחיק לכת עד כדי כך, יש לשאול בכל החומרה: לשם מה הפיצול האבסורדי הקיים? יש עיר אחת במרכז הארץ, והיא העיר דן - מבת-ים ועד פתח-תקווה. אוכלוסיה רצופה, בעיות רצופות, פתרונות רצופים. אבסורד גמור הוא שענייני המינהל מפוצלים כאן בין קרוב לעשר רשויות כושלות, כל אחת עם מנגנון מנופח. אל נדבר על ״איגודי-ערים״. נדבר על הקמת עיריית דן, או תל-אביב רבתי, ובעצם, אם נהיה בעלי תחושה היסטורית, השם הנכון הוא יפו.

לאור הכפילויות, ההתנפחויות, השחיתויות של רשויות מקומיות אלה - מה הפלא, כבוד היושב-ראש, כי משק-הכספים שלהן מתמוטט? כאשר הפיקוח מלמעלה הוא מפלגתי בעיקרו, וכפוף לשיקולים מפלגתיים - איך אפשר בכלל למנוע התמוטטות זו? כל זמן שחיים בסדר עם סגן-השר ועם מפלגתו, אין השגחה יתרה. אפשר תמיד לקרוא רחוב על שם השר, כמו ״רחוב השר משה״ ברמת-גן, או להקים את ״מרכז שפירא״ במועצה האזורית שפיר, או מוסד של בני-עקיבא על שם עולי גרודנא בתל-אביב.

גומי לעיסה

איני רוצה לרחוץ את כבוד סגן-השר ברותחין - אך אי-אפשר שלא להזכיר את חופי הרחצה. בנאומו גילה סגן-השר התעניינות בנעשה בשפת-הים שחסרה לו לגמרי שבוע לפגי כן. הוא גילה 10 קילומטרים נוספים של חוף רחצה - שאינם קיימים בצווים שהוא עצמו התקין אותם. היכן החופים האלה? בנאומו הזכיר 15 קילומטרים של חופי רחצה. בצווים יש רק 5 קילומטרים. זה מזכיר קצת גומי לעיסה.

אך אם מעיד הדבר כי כבוד סגן-השר שינה את גישתו לנושא כאוב זה תוך שבוע אחד. כתוצאה מהתגובה הציבורית הזועמת על נאומו הזלזלני, והתלוש מן המציאות, שנאם בעקבות הצעתי לסדר-היום - תבוא עליו הברכה. במקום שבעלי תשובה עומדים...

397