* * *

הוא הדין לגבי הכפייה הדתית, ושאר ענייני חופש וזאזרח.

בכנסת השישית לא הצליחה הכפייה הדתית לנחול הישגים מרשימים. בכך נבדלה כנסת זו מכל קודמותיה.

מדוע? מפני שידעו כי שום חוק של כפייה לא יעבור בה בשקט. שנצעק. שהדי צעקתנו יחרגו מבין קירות הכנסת ויגיעו אל הציבור הרחב.

אני סבור כי סיעתנו הצליחה למנוע בעצם קיומה את הגשתן של הצעות-חוק רבות - אחרי שהוכיחה כי על אף כוחה הזעיר בכנסת, יש ביכולתה להרים את קולה בכל הזדמנות, להשתמש בכל הטכסיסים הפרלמנטריים האפשריים, לעורר את הציבור הרחב.

יש כוח לרעיון חדש ונכון. ראינו זאת לא פעם.

פעלנו בכנסת כסדנא לרעיונות חדשים. כמעט כולם נתקלו, תחילה, בהתנגדות מוחלטת. אך בהדרגה נתקבלו רבים מרעיונות אלה על דעתם של ה״כיס אחרים - אחרי שעוררו הד חיובי בציבור.

הסעת-חינם של חיילים בכל קווי התחבורה, אחד הרעיונות הראשונים שהעלינו ושחזרנו עליהם ללא הרף, נתגשם, בהדרגה, לפחות חלקית. הקמת חיל-כבאים ארצי וכינון רשות ממלכתית לכל שפת-הים - שני רעיונות אחרים - לא נתגשמו, אך נקלטו בהדרגה, וסופם להתגשם אם נחזור עליהם בעקשנות.

ראינו תהליך זה לגבי הרבה עשרות רעיונות, בהרבה עשרות שטחים שונים. הוא מוכיח את חשיבותו של כוח חדש בכנסת, הניגש לבעיות במוח פתוח, המחפש פתרונות חדשים לבעיות גדולות וקטנות.

* * *

השאילתות שלנו הפכו שם דבר.

בבואנו לכנסת, היה זה מכשיר מוזנח, שהכל התייחסו אליו בבוז. במו מכשירים אחרים, שהעלו חלודה לפני בואנו, הפכנו גם את המכשיר הזה לנשק חד.

סיעתנו הגישה בכנסת זו שאילתות רבות יותר מכל הסיעות גם יחד בכנסת הקודמת. במרוצת הזמן נמצאו לה מחקים, ח״כים בודדים ואף סיעות שלמות. אך מותר לנו לומר כי אף אחד מהם לא הצליח, כסיעתנו, להפוך את השאילתה למכשיר יעיל לפיקוח על הרשות המבצעת, למקור-חרדה לפקידים סוטים ולאנשי-שררה, למוסד שלא נפל ביעילותו מהצווים-על-תנאי של בג״ץ.

* * *

האנגלים אומרים כי אין חנופה כנה יותר מן החיקוי.

איש לא הצליח לחקות את סיעתנו, כי כוחה נובע מהשקפתה ומעקרונותיה. אך רבים ניסו. בכך גרמנו לשינוי ניכר בדמות הכנסת השישית. סיעות שלמות אימצו לעצמן, בהדרגה, את שיטותינו. לפחות סיעה חדשה אחת נוצרה בכוונה מפורשת לחקות אותנו. כך הבקענו את הבקיעים הראשונים במפלגות-הלוויתן החנוטות.

כל זה הוא מעט, לעומת המשימות, אך כל זה נעשה בעמל מפרך של צוות זעיר, ללא כל אמצעים זולת הרצון הטוב.

אמנון זכרוני, מחבר ספר זה, מילא תפקיד מרכזי בצוות זה.

אור• אבנרי

412