כעבור זמן בני ישראל, פלשו לארץ, כפי שאירע פעמים רבות לפני-כן ואחרי-כן. הם לא היו חזקים די הצורך לכבוש את ערי כנען המבוצרות, עובדה שבה הודו רושמי קורותיהם בפרק הראשון של ספר שופטים, ולכן התיישבו בשטח הפתוח, במיוחד באדמות ההרריות הקשות לעיבוד. במהלך דורות רבים, התמזגו השבטים הללו עם התושבים הקודמים, עד שהופיעה האומה המוכרת לנו כיום כעם ישראל, וכתבה פרק יחיד במינו בקורות הרוח האנושית, דת ישראל.

תלאות רבות נפלו בגורלן של ממלכות יהודה וישראל. בתקופות שונות, הוגלו מן הארץ בני המעמדות העליונים של שתי הממלכות. אחדים מבניהן חזרו כעבור זמן להקים אומה יהודית חדשה והוסיפו עוד פרק לתולדות התרבות והדת. אבל פשוטי העם, האיכרים עובדי אדמתם והנוקדים רועי צאנם, מעולם לא עזבו את הארץ. הם נשארו מאחור כשהרסו הרומאים את הבית השני היהודי. אחדים מהם נותרו יהודים, אחרים הצטרפו לכת שפרשה מן היהדות וקראה לעצמה נצרות. כשכבשו את הארץ חסידיו המנצחים של מוחמד, מייסדה של דת שמית חדשה, אימצו הללו לעצמם בהדרגה את האיסלם ואת השפה הערבית. הם הפכו לעם הקרוי כיום פלסטיני, ואילו הגולים, ביחד עם המוני מומרים, הפכו לעם הקרוי כיום יהודי. בהשקפה היסטורית, אלה שני פלגיה של משפחה אחת, השרויים כיום במאבק לחיים ולמוות.

תפארתה של ארצנו, אותה פיסת אדמה קטנה שנקראה בתקופות שונות כנען, ישראל, פלסטינה ועוד שמות רבים אחרים, היא על שרשרת אינסופית של תרבויות, עממים, כובשים, גאוני דת ותרבות. בכל אשר תפנה בארץ, תמצא את שרידיהם של הכנענים ובני ישראל, היהודים והנוצרים, המוסלמים והצלבנים, הממלוכים והעותמנים ורבים רבים אחרים. הנסיון למחות את זכרו של כל אחד מהם דומה לעקירת אבנים מפסיפס יפהפה, לתלישת חוטים משטיח רקום נפלא, לקירצוף הצבע מעל תמונה של מיכלאנג׳לו. אבל זה בדיוק מה שמנסים שני הפלגים היריבים לעשות. פלסטינים רבים רואים את תולדות הארץ כאילו התחילו בכיבוש המוסלמי לפני שלוש-עשרה מאות שנים, ואילו ההיסטוריה הנלמדת ברוב בתי-הספר בישראל היא שיירה נודדת, המתרכזת בארץ ישראל במשך ארבע-עשרה מאות השנים שלפני מרד בר כוכבא, לפני אלף ושמונה-מאות שנה, ומשם יוצאת לנדוד בחלקי העולם השונים שבהם חיו היהודים, עד שהיא שבה ארצה עם ראשוני המתיישבים הציונים.

אבל תולדות ארצנו, שכל ישראלי ופלסטיני צריך להתגאות בהן, כוללות את כל אלה: מלכי כנען, שופטי ישראל, משה ודוד המלך, ישעיהו וירמיהו, כורש ואלכסנדר הגדול, החשמונאים והמלך הורדוס, הרומאים והביזנטים,

28