נקישה קלה בדלת.
היססתי לרגע לפני שפתחתי אותה.
האיש נראה צעיר מכפי שציפיתי, בסביבות 34. היו לו עיניים כהות רכות, שיער שחור, פנים עגולות למדי. הוא לבש חליפה שמרנית בנוסח אנגלי. הוא בכלל לא נראה כמו מחבל מסוכן.
אמרתי בערבית אהלן וסהלן. ברוך הבא.
הוא נכנס לחדר, העיף מבט מהיר סביב, ראה שאני לבדי. הסתכלנו זה בזה, שני אנשים בחדר מלון בלונדון. אני חושב שמצאנו חן זה בעיני זה.
היינו אויבים.
☆ ☆ ☆
היתה זו פגישה מסוכנת. שנינו קיבלנו על עצמנו סיכון.
הוא הכיר את שמי וידע מה אני מייצג. אבל הוא לא יכול להיות בטוח שכל העניין איננו מלכודת של המוסד. המודיעין הישראלי כבר הרג כמה מבכירי אש"ף, הארגון שנחשב בעיני ממשלת ישראל כאויבה בנפש. אחדים נהרגו מפצצות ברחובות ביירות. אחרים הופתעו ונקטלו על-ידי אנשי קומנדו ישראלים בבתיהם בבירת לבנון. עוד אחרים נורו או פוצצו באירופה. הוא לא יכול להיות בטוח שהמוסד לא ניצל אותי או את שמי כדי לטמון לו פח.
הוא קיבל על עצמו עוד סיכון. הוא היה איש אש"ף הבכיר הראשון שנפגש מעולם ביודעין עם ישראלי, ציוני. בעיני פלסטינים רבים, היה זה מעשה בגידה שעונשו מוות. האיום ריחף כמו ענן מעל כל פגישותינו הבאות, עד לקץ הטרגי.